מפזר את מילותיי ברוח האלקטרונים של רשת האֶתֶר

המוזרות המגדרית שלי

אני מניחה שלחלקכם/ן היה די ברור, מהאופן שבו נכתב הבלוג הזה שאני סוג של ג'נדרקוויר/ה (GQ). לי זה לא היה עד לא מזמן. המקום הזה של החריגות המגדרית שלי כנראה היה בי תמיד. לפי מה שאני חווה, הוא נובע לאו דווקא מהמקום שהוא נובע אצל אחרות/ים אלא דווקא מהתפיסה שלי את ה(אי)אנושיות שלי, כי אפילו כאן אני בקושי מרגישה שייכת למין האנושי. ומהמקום הזה מגדר פשוט נעשה לא רלוונטי עבורי.  לפי התיעוד שיש לי הפסקתי להיות אישה באופן רשמי באזור 2006 או 2007, למרות שלא דיברתי על זה יותר. בערך באותה תקופה כנראה גם יצאתי לראשונה מהארון בפני המשפחה בארוחת שבת, מהלך שכונה כעבור שנים "הא… אני בכלל לא זוכרת את זה", או "אה, התקופה הזו של המרד החברתי".

"זהו!" הכרזתי בפני קהל נשים דמיוני "אני לא אחת מכן יותר!!!"
ואז הסתובבתי אל קהל הגברים בצד השני "וזה לא אומר שאני נעשית אחת מכם!"
ואז אמרתי לכולם יחד "לכו להזדיין (אתם אוהבים את זה, לא?) ועזבו אותי בשקט! אני זו אני, ואני לא אחת מכם."

-י. ערפל

הפעם הראשונה בה נתקלתי במונח ג'נדקוויר הייתה  בבלוג שחור-סגול,  והבנתי מה שהבנתי מתוך קונטקסט, ולא העמקתי לחקור בנושא כל כך. נתקלתי פה ושם במושג, ואפילו נראה לי שקראתי את התיאור הכללי למה זה ג'נדרקוויר. באיזה מקום הבנתי שאולי זה קצת מדבר אלי, אבל לא התחברתי. אולי זה הגיע קצת מאותו מקום שבו אני לא מגדירה עצמי כפמיניסטית, כי אני לא מרגישה שאני יודעת מספיק על פמיניזם או עושה מספיק פמיניזם כדי להיות ראויה למונח. מה גם, שאני לא לומדת מגדר והשיח לפעמים מסובך מידי בשבילי בחלקים האקדמיים שלו. עוד לפני שנה וחצי בערך התחלתי לכתוב באינטרנט כזכר ונקבה לסרוגין, ודאגתי להסתיר את המגדר שלי ברשת(למרות שעם שם כמו שלי, קצת קשה לעשות את זה. מזל שיש כינויים). שמתי לב אז שאנשים עשויים להתייחס באופן שונה לדבריי לפי המגדר שבו נכתבו, אבל הכלל שהשתמשתי בו בהתחלה היה שכאשר רציתי להראות אמפטיה ורגישות כתבתי כאישה, וכאשר רציתי להראות מומחיות או סתם להתכסח, כתבתי כגבר. זה נראה הגיוני. כעבור זמן מה הפסקתי עם זה – והתחלתי לכתוב לפי מה שנראה לי מתאים באותו רגע יותר, לפעמים מחליף את המגדר שלי באמצע הכתיבה, כפי שקרה כאן עכשיו בטעות, בלי ששמתי לב – בהתחלה.

העניין הוא, שאני לא מרגיש גבר או אישה. אני בא מתוך גישה של אני == אני. אני לא אישה, לא גבר וכנראה לא מקק. אני כן מגדיר את עצמי בהלקח בחשבון את ההרכב הכרומוזומלי, ההורמונלי והפנוטיפי שלי  – כזכר/כנקבה (אין לי כוונה לשתף את הציבור בהאם אני זכר או נקבה – ואיך נולדתי) – שבמקרה שלי תואמים זה לזה. אינני יודע איך הייתי מגדיר את עצמי לו הייתי אינטרסקס או טרנסג'נדר. אולי הייתי מוותר על ההגדרה הזו גם כן, אולי הייתי מגדיר את עצמי רק לפי אחד הקטריונים. זו ההגדרה שלי, ויש לה חשיבות אישית בעיניי.
בזמנו, לפני שנים חשבתי באופן רציני על לשנות את המגדר/מין שלי. שנאתי אותו, אתם/ן מבינות/ים. שנאתי את איך שנראיתי. שנאתי שהמראה שלי לא היה מטושטש מגדרית. שנאתי את הגוף שלי. אני עדיין שונאת אותו לעיתים קרובות, אבל לא עד כדי כך.
הסיבה לאי החיבה שלי את הגוף שלי לא נבעה באופן אישי מהמין שלי – לא הרגשתי שנולדתי למין הלא נכון. הרגשתי שכל העניין של מין ומגדר הוא מעמסה כבדה עלי, ושהמין/מגדר שיש לי הוא ממש דפוק. ניסיתי לאמץ התנהגויות מהמגדר האחר, אבל לאט לאט עברתי תהליך מסויים של השלמה עם הגוף שלי. אבל לא יכולתי להשלים בשום צורה עם מה שמצפים ממני לעשות, עם המראה שמצופה ממני, עם ההתנהגות המצופה ממני, עם תחומי העניין שלכאורה צריכים או לא צריכים להיות לי. והביסקסואליות שלי הוסיפה עוד יותר  לטשטוש הכללי של המצב – מבחינתי.

לפני כמה זמן התחלתי לגלות מעורבות רבה יותר באיזה פורום באינטרנט, והמשכתי לכתוב בזכר ובנקבה לסירוגין, ופיתחתי קשר די קרוב באיזה שלב עם אחת החברות בו. אולי לפני זה, אולי אחרי זה – היא הציעה שאני ג'נדרקוויר. כתבתי שאני מכירה את המושג אבל לא מתחברת אליו. לא התחברתי אליו כי הרגשתי שיש לו קונטקסטים שאולי אני לא רוצה שיהיו לי. וגם קצת התביישתי להיות GQ. הרגשתי שזה יראה כאילו אני מנסה להראות מגניבה, או שונה, או שסתם נדמה לי ואני מבולבלת (אגב, יש לי ספקות בסגנון לגבי הביסקסואליות שלי עוד מ2003…והם לא נעשים קטנים יותר, אולי בגלל זה שאני בסה"כ במערכת יחסים שבמבט שטחי נראית מאוד הטרונורמטיבית). הרגשתי כאילו זה יראה קצת כאילו אני מנסה להראות כמו החברה הביסקסואלים ה"מקצועיים", שהקימו ארגונים, והלכו להפגנות ובכלל עשו כל כך הרבה, ויש בניהם/ן כמה וכמה ג'נדרקווירים/ות. במידה מסויימת, זה מאוד דומה לסיבות בגללן אני לא מזדהה כפמיניסטית. כמה ימים או אולי כמה שעות אחרי שהיא הציעה שאני GQ, ואני דחיתי את ההצעה, הלכתי לקרא בויקיפדיה את הערך על ג'נדרקוויר.

התלהבתי למדי ואפילו קצת צחקתי מהשנינות של המושג genderfuck, והאמת היא שמאוד התלהבתי מכל הערך על הGQ. זה נראה כל כך מתאים למי שאני . אבל לא הרגשתי שאני יכולה להעמד לי מתחת לערך המטריה הזה סתם כך. אמרתי לי שאני GQ, אבל לא אגדיר עצמי כך.

ואז למחרת בבוקר, או למחרת כמה בקרים, קמתי והגדרתי את עצמי כג'נדרקוויר בלי לשים לב לזמן שבו כן התחברתי למושג. ומאז אני ג'נדרקוויר, אבל ג'נדרקוויר זה לא מה שאני. יצאתי מהארון הזה בפני כמה חברים. וזה היה נחמד ומאוד משחרר. אבל אני בספק אם אצא מהארון בקרב עוד אנשים, כי אותם חברים אוהבים אותי לא למרות מה שאני, אלה בגלל מה שאני.

ממתק לסיום:
ריצ'רד פיימוס מספר על הג'נדרקוויריות שלו:

מודעות פרסומת

תגובות על: "המוזרות המגדרית שלי" (10)

  1. אני תוהה איפה את/ה היית נופל/ת במבחן הזה:

    http://www.neatorama.com/2007/03/14/eyetracking-study-men-stare-at-crotches/

    תודה על שיתוף החוויה, בתור מישהו עם מוח פשוט זה די מעניין לקרוא/לשמוע על זה.

    מהזווית הפשטנית שלי נשמע כאילו את/ה לא מתחבר ל_סטיריאוטיפים_ הנפוצים של מה זה להיות גבר/אישה. אם תשאל/י אותי מה זה אומר עבורי להיות גבר, כנראה שהתמונה שאני אתאר תכלול הרבה סטיריאוטיפים כאלה.

    אני דוחה הרבה מהצדדים המטופשים/מגעילים של להיות גבר (למשל, לחשוב שנשים נועדו לשרת אותנו / הן טפשות / לחשוב שאני חייב לדעת לחנות במקביל וכו…), אבל אני מניח שאני עדיין מתחבר לסטיריאוטיפים אחרים של הגדרת המגדר שלי:

    – להיות יותר פשוט מבחורות
    – לצחוק מבדיחות סקסיסטיות אפילו שאני לא שוביניסט
    – לחשוב שייתכן שנשים באופן כללי כן מתמצאות פחות טוב במרחב / נוהגות פחות טוב, לאו דווקא בגלל הגנים שלהם אלא כי הסביבה דכאה תמיד את המיומנויות האלה בהן / הפעילה סלקציה חיובית על גברים שידעו לצוד, אבל לאו דווקא על נשים .
    – לאהוב להיות ה-"Invincible Superman" שלא מפחד מכלום ולא אכפת לו מכלום.
    – וכו'…

    אז יש צדדים ב-"הגדרה הטיפוסית של מה זה גבר" שאימצתי לעצמי לאורך השנים, וכנראה שככה גדלתי בלי שום קונפליקטים האם אני גבר או אישה. עכשיו, לפי ההגדרה שלי, גם אם כן לא הייתי מתחבר לסטיריאוטיפים הנ"ל, _עדיין_ הייתי מגדיר את עצמי כגבר, רק כגבר שלא מתחבר להגדרה הטיפוסית של גבר.

    כשאני חושב למשל על טרנססקסואל, אני מבין שמישהו נולד נניח כגבר, לא אהב את זה, ושינה פנוטיפ חיצוני (או תפיסה/התנהגות פנימית), ועכשיו בוחר להגדיר את עצמו כאישה. ואני מבין עכשיו שההרחבה למושג הזה היא מישהוא/היא שלא מתחברים לאף אחד מהמגדרים הנ"ל, ולאו דווקא רוצים לעשות ניתוחים, אלא סתם לא להשתייך לאף אחד מהמגדרים (או כמו בווידאו, לשניהם).

    בסוף, in my book, הכל פילוסופיה / סמנטיקה. לא מאוד משנה איך תקרא/י לעצמך, אלא רק שתלמד/י לדעת שהבחירות שלך הן בסדר, שאת/ה לא חייב/ת כלום לאף אחד. לקבל את עצמך זה חשוב. ואם לך חשוב להדגיש דווקא את אי הזהות המגדרית שלך, זו עניינך. רק באמת, חבל עם שנאת חינם, כולל שינאה עצמית, שינאת הגוף שלך, ו/או המגדר שלך.

    אהבתי את הסיום של הוידאו למעלה 🙂

    אהבתי

    • רק תיקון קטן:
      אם מדובר באדם שמשנה את מגדרה לאישה, אז אומרים טרנסקסואלית.
      העניין הוא שזה לא רק הסטריאוטיפים. אני לא מתחברת לשום מגדר – זה פשוט מרגיש לי לא נכון. אפילו שיש לכאורה סטריאוטיפים לגבי מה זה גבר/אישה המשמעות החשיבתית והחברתית של זה היא הרבה יותר עמוקה. זאת אומרת, טרנסית יכולה להיות נהגת משאית קשוחה שמקללת ומעשנת כמו קטר והולכת מכות (לכאורה מאוד "גברית") – אבל היא תעדיף את ההזדהות המגדרית כאישה, כי זה מה שיראה לה מתאים יותר. חשוב לי להיות לא קשורה לשום מגדר כי זה פשוט לא מרגיש לי נכון להיות קשורה לאחד מהם. זה גם במידה מסויימת חוסך לי הרבה כאב מזה שאני לא מתאימה למה שמצופה ממני מגדרית בשום צורה, ולא אתאים גם למגדרים אחרים. מבחינה התהנהגותית אני מניחה שאני סוג של באמצע, כי קצת קשה להתנהג באופן שהוא לא זה ולא זה.

      כן, זה וידאו משעשע.

      המבחן הזה? קשה לדעת. כמי שמציירת אני נוטה לבחון חלקי גוף שונים ותנוחות מעניינות, ותלוי גם באיזה מצב רוח תופסים אותי – ואפילו תלוי בצילום עצמו. הייתה לי תקופה שהסתכלתי על אף של א/נשים באופן די כפייתי. 😛 או על ידיים.

      אהבתי

      • לגבי ההזדהות, לכ/י על מה שנראה לך.

        אבל לגבי "גם במידה מסויימת חוסך לי הרבה כאב מזה שאני לא מתאימה למה שמצופה ממני מגדרית בשום צורה, ולא אתאים גם למגדרים אחרים" – למי אכפת ממה שאנשים מצפים ממך?

        אולי סתם קל לי לדבר כי לפחות באלמנטים מסויימים, אני כן מתאים לנורמות חברתיות מקובלות יחסית, אז אני לא באמת מרגיש את הקושי. כנראה שזה המצב. הרי אני דווקא בוחר לא לנפץ אשליות שיש להרבה אנשים כלפי, כלפי מה שאני חושב ומרגיש (למשל נטיות מיניות). זה לא שאני דווקא מסתיר במכוון, אבל אני נותן לאנשים להישאר עם אשליות שאני יותר "נורמלי לפי הגדרתם" ממה שאני באמת.

        בקיצר, אני צבוע, ואוהב להטיף לאנשים איך הם צריכים להתנהג או ממה צריך להיות להם אכפת או לא כי זה גורם לי להרגיש נאור וכל יודע.

        הפתיחות שלך עם אנשים שפגשת לפני חמש דקות ממש מרעננת.

        אהבתי

        • אה…אני פתוחה עם אנשים רק כאשר אני מרגישה שאני בסביבה בטוחה. אני גם הרבה פעמים מנסה להסתיר, ולעבור כאישה, ולהיות מאוד אה… הטרונורמטיבית מבחינת התנהגות. אבל אני לא כל כך מוצלחת בזה.
          לדעתי אתה לא צבוע – אם אתה מעדיף לגרום לאנשים לחשוב שאתה נורמלי יחסית. לדעתי זה דווקא חשוב והלוואי וידעתי לעשות את זה כמו שצריך. 🙂

          היי, לא שמתי לב שאתה אוהב להטיף. מתי זה קרה?

          אהבתי

        • ממש בתגובה האחרונה שלי… כתבתי "למי אכפת ממה שאנשים מצפים ממך". כלומר, לכאורה אני כותב ש-"לא צריך להיות אכפת לך", או בניסוח אחר "צריך לא להיות לך אכפת". כלומר, אני מטיף ומוסיף עוד דרישה לעולם מורכב – לא רק שאת/ה מתמודד עם הקשיים הרגילים שלך, אלא את/ה עכשיו גם _צריכ/ה_ להרגיש או לא להרגיש משהו.

          אולי ניסוח עדיף יהיה:

          "לדעתי עדיף שלא יהיה לך אכפת מה חושבים עליך, אבל גם אם כן אכפת לך, זה בסדר, ואני לא בטוח לגמרי איך מגיעים ממצב של 'אכפת לי מה חושבים עלי' למצב הבודהה של 'לא אכפת לי'."

          אהבתי

        • אחלה תיקון. 🙂

          אהבתי

  2. נ.ב. בקשר לסטיריאוטיפים גבריים שאימצתי או לא אימצתי – אני מנסה לברור התנהגויות ודעות לא על פי "איך גבר אמור לחשוב/להתנהג", אלא על פי עובדות, ועל פי מה שכיף לי / מתאים לי לעשות ולהרגיש.
    ואני מנסה גם לא להתקבע ולשמור על ראש פתוח.

    … אז בבקשה לא לפרש את ההתנהגויות שרשמתי למעלה כ-"זה מה שאני חושב כאידיאל הגבריות / אידאל האנושיות / …", סתם נתתי דוגמא.

    אהבתי

  3. אני מזדהה עם הרבה ממה שנכתב כאן
    היה לי נעים לקרוא גם לי מוזר להשתייך למין הזה
    ועד היום אני מערערת אליו
    אני כן פמיניסטית ואני כן מתקרבת ל"ביסקסואלית מקצועית"
    אבל גם לא ממש שם.

    בכול אופן מותר להתלבט ולחשוב ולהשתנות בלי שיצרו עלייך סטיגמות של בלבול
    החיים הם לא חדי גוון כמו שהרבה חושבים

    אהבתי

  4. […] התחלתי לצאת כג'נדרקוויר, אנשים הגיבו בצורה שלא הבנתי אותה, ואחר כך הבנתי – הן […]

    אהבתי

  5. […] ג'נדקוויר, שבמקרה האישי שלי אומר שבניגוד לגוף שלי ולמגדר שניסו לכפות עלי עם לידתי, […]

    אהבתי

התגובה מותרת לכל מין, גזע וענף!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: