מפזר את מילותיי ברוח האלקטרונים של רשת האֶתֶר

רשומה זו נכתבת בגלל שלאחרונה התחלתי לצאת בפני א/נשים כג'נדרקוויר והתגובות שקיבלתי לא היו אלו שקיוויתי להן, גם בקרב האנשים המהממים והמקבלים ביותר. את רוב חיי ביליתי כג'נדרקוויר, למרות שרק לאחרונה הכרתי את המושג. אין לי כל יומרה להחזיק את הידע האבסולוטי בנוגע לג'נדרקוויריות, ויתכן ויהיו ג'נדרקווירים/ות שהחוויות שלהן שונות בצורה מהותית מהחוויות שלי, ואף מילה כאן לא תתאים להן/ם.

חלק 1: הקדמה והבהרת הצורך

גֶ'נְדֶרְקְוִויר (מאנגליתGenderqueer) הוא מי שזהותו המגדרית אינה "גבר" או "אישה". הזהות המגדרית הג'נדרקווירית עשויה להיות מורכבת מזהות כגבר וכאישה יחד, בשילובים שונים, או שונה ונפרדת לחלוטין משתיהן. זהות ג'נדרקווירית עשויה אף לעבור באופן חופשי בין סוגים שונים של מגדר.

ויקיפדיה, הערך ג'נדרקוויר

כאשר התחלתי לצאת כג'נדרקוויר, אנשים הגיבו בצורה שלא הבנתי אותה, ואחר כך הבנתי – הן לא מבינות. התגובות נעו בין אי קבלה וסתירה של "אין כזה דבר", לנפנוף של "תעשי מה שבא לך, לא אכפת לי…מבחינתי תגדירי את עצמך כפחזנית בטעם ביסלי גריל" ועד לאמפתיה וניסיון כושל להבין. לקח לי זמן להבין שלהסביר מזה אומר להיות ג'נדרקוויר לאנשים שמעולם לא תהו על מגדרם, שתמיד היו שייכים, שווה ערך לניסיון להסביר את חווית האביונה לאלו שמעולם לא חוו אותה. פשוט כמי מי שמעולם לא הייתה שם, תתקשה מאוד להבין, אם תוכל בכלל. הערך בויקיפדיה מסביר את הנושא טוב – אבל רק לאוכלוסיה אחת. לאוכלוסיה של אנשים שהם בבסיסם, אינם שייכים לבינריות המגדרית. בדיוק בגלל זה כאשר אני קראתי את הערך, הבנתי אותו מיד. שאר האנשים לא הבינו. הרי לכם/ן תהיה קטנה: האם הייתם שולחות מי שלא חוו אביונה ושואלים אתכם/ן לכגבי החוויה לקרא בויקיפדיה? אתםן מבינותים, רק מי שהוא/היא ג'נדרקוויר בעצמה (או סתם לא שייך/כת לאחד המגדרים הנפוצים) תצליח להבין את ההגדרה של המושג, כי רק היא חווה את החוויות האלו. מבחינתי, המצב הזה בעייתי. תקראו לי מפונק, אבל חשוב לי שאנשים יבינו אותי. חשוב לי שתהיה לי שפה משותפת עם אנשים, וחשוב לי שאנשים לא יגלגלו עיניים כאשר אני מתחיל לשחק עם מגדרים ולהאשים אותי בכניעה לסטריאוטיפים. יותר מכל, הגעתי למסקנה שההגדרה של ג'נדרקוויר היא הגדרה שמי שלא שייך אליה, מתקשה להבין אותה. ומי שכן שם – מבינה אותה מייד. וזה כי עבורה, זו הגדרה שהורידה לך 10 קילוגרמים שהסתובבת איתם על הראש כל החיים בבת אחת, והתחושה היא כאילו הרגליים מתנתקות מהקרקע, ודרכך נמשכת היישר אל הענן.

ענב גברי? ענב נשי? למה שלענבים תהיה בכלל זהות מגדר? איור: Ponetium Halftree

חלק 2: יצירת בסיס משותף והגדרות

לפני שאמשיך בשלשול המילולי שנמרח כאן, ברצוני להגדיר כמה הגדרות שישמשו אותנו בהמשך, כדי שכולנו נוכל להבין אלו את אלו טוב יותר. ההגדרות האלו אינן אוניברסליות בשום צורה, ויתכן ורבות וטובים לא יסכימו איתי עליהן (חלקן גם אינן מקובלות על חלק מהאנשים) , אבל זה מה שאני מתכוונת אליו בכל אחד מהמושגים הבאים:

  1. זוויג/מין: המצב ביולוגי מולד שבו פרט נמצא מבחינת מטען גנטי וביטוי פנוטיפי. כמו ביצורים חיים רבים, גם באדם קיים מצב של דו צורתיות זוויגית של זכר ונקבה – אליה משתייכת רוב האוכלוסיה, אך ישנם אנשים בהם המצב הזה אינו חד משמעי (אינטרסקס). ביטוי פנוטיפי יכול גם להשתנות במידת מה במהלך החיים באמצעות שינוי בפרופיל ההורמונלי של הגוף (לדוג': צמיחת שדיים בנשים טרנסג'נדריות בעקבות נטילת אסטרוגן).
  2. מגדר: התפקיד התרבותי של אדם המתקשר באופן מסורתי לזוויג שלו (אך לא תמיד ולא בכל התרבויות). קיימים שני מגדרים מקובלים ונפוצים – גבר ואישה, ומגוון מגדרים הכוללים אוכלוסיות קטנות יותר. על פי רוב המגדר נבחר על ידי הורי הילד/ה הגדלה בהתאם לביטוי הפנוטיפי שלו/ה בלידה. בהמשך אשנה את ההגדרה למגדר כפי שאני מתייחס אליה, אבל ביינתיים- להבנתי, זו ההגדרה המקובלת, פחות או יותר.
  3. ציסג'נדר: אדם החש/ה בנוח עם המגדר שניתן לו/ה בלידתה, ועם הזוויג שלו/ה.
  4. טרנסג'נדר: אדם החש/ה סתירה בין המגדר שניתן לו/ה בלידתה (ולעתים גם הזוויג) למגדר שרוצה להזדהות בו. הטרנסג'נדריות היא מונח מטרייה שיכול לאגד תחתיו מגוון מושגים.

אחת הגרסאות למטרייה הטרנסג'נדרית

חלק 3: קצת חוויות ילדות נידחת.

מבין כל הזהויות והנטיות האידאולוגיות, הרומנטיות, המיניות והמגדריות שיש או אין לי, הזהות הג'נדרקווירית היא אחת הוותיקות ביותר. פשוט רוב חיי לא ידעתי שאני שייכת להגדרה הזו, שנקראת ג'נדרקוויר. באופן הפשוט ביותר, מבין כל הזהויות והנטיות שלי, הג'נדרקוויריות שלי היא בין הזהויות היחידות שמהרגע שהכרתי אותן כמו שצריך לא היו לי שום ספקות לגביהן. כמו להכעיס, כדי להוכיח לעצמי שאני ביסקסואלית וגם פוליאמורית, שברתי לעצמי את הלב, אם כי זה לא נעשה למען ההוכחה אלא פשוט קרה (לצערי הרב).  אבל בשביל "להוכיח" לעצמי שאני ג'נדרקוויר לא היה צורך בלעשות פעולה כלשהי, בלהשבר, בלהתנסות (כל אלו קרוב כבר בעבר…), פרט לקריאת ההגדרה בויקיפדיה כמו שצריך, ואמירת "וואלה, זה ממש מתאר אותי".

אין לי מושג אם היו לכל האנשים חוויות כאלו כאשר קראו משהו או סיפרו להם/ן על משהו, הבינו מיד שזו ההגדרה הטובה ביותר עבורם/ן. כנראה לרוב האנשים היו, בין אם עבור אבחנה רפואית, דת, גישה, זהות מינית או אפילו חיבה יתרה לחצילים. האם שמחתי בהיותי ג'נדרקוויר? לא. אבל כמו שציינתי קודם, ההגדרה (המסובכת למראה. ע"ע תמונת המטרייה) הזו הפכה את חיי קלים יותר. הכיצד?

לפני שנים אחדות (אולי קצת יותר), אחד הדברים שרציתי היה לעבור למגדר ה"נגדי" מהמגדר שיועדתי אליו בלידתי. כולם התייחסו אלי לא רק בצורה מחורבנת, אלא גם תחת מגדר שביני לבינו לא היה שום דבר משותף. שום הזדהות. שום יכולת הזדהות אפילו. לא ראיתי סיבה מיוחדת לנסות להזדהות כמגדר שיוחס לי, פרט ללשון הדיבור. זה לא שלא ניסיתי. ניסיתי וניסיתי וניסיתי. לא חוויתי את החדווה, את החיבור, את הרצון הזה.  באותה תקופה לא הכרתי את האופציה לא להזדהות תחת מגדר אחד בצורה בלעדית, ולכן רציתי לעבור למגדר שהרגשתי מעט יותר חיבור אליו, במידה זו או אחרת. אבל… זה לא היה כל כך פשוט. ידעתי שלא אוכל לעשות זאת במסגרת המשפחה שלי. ידעתי שאני רוצה ילדים. וגם…לא ממש ידעתי איך להתחיל ומאיפה. ולמעשה, לא באמת רציתי להגיע למגדר השני ההוא. לא הרגשתי שייכות אמתית לשום מגדר. כן, שנאתי את הגוף הממש-לא-מטושטש-מגדרית שלי. אבל זה לא היה חריג לשנוא את הגוף שלך. לקח לי כמה שנים להשלים עם המציאות שלו. מעולם לא הצלחתי להשלים עם המציאות המגדרית שמנסים לכפות עלי, ולמרות הניסיונות שלי להיות כמו הסטריאוטיפ, זה רק נגמר בשיברון לב מתמשך וקנאה מאכלת נפש שהרעילה אותי עוד ועוד, עד שמצאתי את המילה "ג'נדרקוויר".

דגל הגאווה הג'נדרקווירי/ת.

חלק 4: מגדר וג'נדרקרוויר

אזמה זה בעצם ג'נדרקוויר? ההגדרה הפשטנית (והויקיפדית) מדברת על אדם שלא מזדהה תחת ההגדרות המקובלות של "גבר" ו"אישה". ג'נדרקוויר יכולה להיות גם גבר וגם אישה (בזמנים שונים או בעת ובעונה אחת), לא גבר ולא אישה, חסרת מגדר, עם מגדר "שלישי" – אחר לגמרי, או פשוט לנוע בין המגדרים.
כל זה כמובן טוב ויפה. אבל מאוד לא ברור למי שלא נמצא/ת שם. ההגדרה לא מציעה פירוש למילה אישה, או למילה גבר, והערכים בויקיפדיה מתייחסים לא לתפקיד המגדרי אלא לזוויג. הסיבה לכך היא (ככל הנראה) שנראה לכולם/ן שנורא ברור מה זה אישה, מה זה גבר. במיוחד לאנשים ציסג'נדרים. לי זה מעולם לא היה ברור. חייתי כל חיי בתחושה כרונית שיש משהו שלא מספרים לי בנושא הזה (ובעוד הרבה נושאים, אבל זה לא רלוונטי לכאן). מה כבר יכול להיות כל כך קשה בלהגדיר את זה?
הנה, אנחנו הולכות/ים לנו ברחוב, ופה יש נשים, שם יש גברים. הכל מאוד ברור. חתוך חד. זה ורוד וזה תכול. אין ביניים. אין ערבוב.
העניין הוא, שלא ניתן להסביר את מהות המונח ג'נדרקוויר בלי להסביר מהי אישה, מהי גבר, מהו מגדר.
אפשר לנסות להסביר את הנשיות או הגבריות מתוך חוויות שונות שחווינו בחיים, אבל כאן אנחנו נסתכן בכך שיש הרבה א/נשים שלא חוו את החוויות האלו ועדיין יגדירו את עצמם כנשים או גברים. או לדעתן החוויות האלו אינן קשורות כלל למגדר שלהם/ן.

לפני זמן מה יצאתי כג'נדרקוויר בפני מספר חברים וחברות. כולם ציסג'נדרים. אף אחד ואחת מהם/ן לא הבינה למה כוונתי. זה נראה כמו ניסיון לסבך עניינים. או כמו נפילה לסטריאוטיפים. ולא ידעתי מה לעשות. ולא ידעתי איך להסביר. אז התחלתי לחשוב על משמעות המילה מגדר. ההגדרה התרבותית לא התאימה. ההגדרה הביולוגית חרתה לי. ואז, הבנתי מה הוא מגדר. וכאשר הצגתי את הגישה הזו בשיחה, הדברים הפכו להיות מובנים יותר. אנשים התחילו להבין למה כוונתי, גם אם לא יכלו להזדהות עם החוויות שלי. ואת הגישה הזו, עכשיו ברצוני לחלוק עם העולם. אולי גילו אותה לפניי. אולי יגלו אותה אחריי. אולי אין בה חדשנות. אבל זוהי תוצאה של מחשבה מעמיקה שהשקעתי בנושא. הרי היא לפניכם.

מגדר – נקודת מבט על העולם שנובעת חלקית מתוך ההבניות התרבותיות על נשיות וגבריות, וחלקית מתוך זהות האדם.

איום ונורא מה שנכתב שם. בעיקר, כי זה מנסה להיות מילוני מידי, כאשר מה שאני מנסה לעשות זה למדוד את נפש האדם. אנסה שוב:
הכוונה שלי פשוטה יותר. המגדר לא נובע ממציאות ביולוגית בלבד. או ממציאות תרבותית בלבד. או מחינוך. המגדר הוא נקודת המבט שלנו על העולם. יש נקודת מבט נשית יותר על העולם, ויש נקודת מבט גברית יותר על העולם. נקודת המבט הזו לא בהכרח קשורה לסטראוטיפים  להתנהגות או להעדפות מיניות. היא האופן בו אנו רואות את עצמנו. היא האופן בו העולם רואה אותנו. היא שניהם ואף אחד מהם. אישה וגבר – שתיהן גישות להביט על העולם ועל עצמנו, שיש להן קשר לזוויג, אבל הוא לא מוחלט. ושתי הגישות האלו יכולות להתאים או לא להתאים לנו. לעתים זו שנכפתה עלינו בילדות מתאימה לנו, או שאנו מתאימים לה, והכל טוב ויפה. לעתים הגישה השנייה, זו שנתפסת כנגדית, מתאימה לנו יותר. הדברים בממוצע פחות טובים ויפים, במקרה הזה, אבל במקרים מסוימים ניתנים לפתרון נוח יותר. ובגלל שהמבט של החברה עלינו והמבט שלנו על עצמנו מקשרים מגדר לגוף, אז אפשר להתאים את הגוף, אם זה מה שאנחנו רוצים בו.
ולפעמים, ובכן, אף גישה לא מתאימה. לפעמים אף גישה לא מתאימה בכלל, או שתי הגישות מתאימות (ברמות משתנות), או אפילו גישה שלישית ואחרת מתאימה. וזהו המצב של הג'נדרקוויריות. זהו המצב שלי. המצב שלי הוא שנקודת המבט וההשקפה והגישה הנשית או הגברית – שתיהן לא מתאימות לי. אני לא יכול להתבונן דרכן על העולם. אני לא יכול להתאים את עצמי אליהן (לא תמיד. ישנם/ן ג'דנרקווירים/ות שבוחרים כן להתאים את גופן בצורה הורמונלית ו/או ניתוחית למגדר הקרוב והנוח יותר, או למצב מטושטש מגדרית יותר), למרות שניסיתי רוב חיי.

רגע, אתם עוצרים אותי. זה סטראוטיפי!
אז זהו, שלא. (או לפחות, אני מקווה כך)
הגישות האלו הן אינן קשורות בהכרח להתנהגות, או לרצון לשנות את הנשיות והגבריות. הן לא יותר ולא פחות משתי מטריות של נקודות מבט. יין ויאנג, אם תרצו. רצפים שלכל אחד מהם יש נקודה עליהם. מתהלכים בנינו אנשים שנוח להם יותר לעמוד על שני החצאים. או אנשים שנוח להן יותר לא לעמוד שם בכלל.

אחת החברות שסיפרתי לה, היא אישה ציסג'נדרית. היא לא עונה על שום סטריאוטיפ כמעט הקשור בנשיות. ובעיניי עצמה (וגם בעיניי, למעשה) היא הכי אישה שבעולם. למה? כי זו נקודת המבט שלה על עצמה. כי זו נקודת המבט של העולם עליה. כי כל תנועה ופעולה שלה (אוקיי, כמעט כל פעולה), תהי קשורה לסטראוטיפים מזויפים או לא – מדברת נשיות (וכמובן הרבה דברים אחרים, כמו אינטליגנציה או כישרון). את הנשיות היחודית שלה, מן הסתם. כי הנשיות שלה באה מתוכה.
שני חברים אחרים שסיפרתי להם הם גברים ציסג'נדרים. שניהם עונים ולא עונים ברמות משתנות על הסטריאוטיפים הקשורים בגבריות. אחד קצת יותר, אחד קצת פחות. שניהם (בעיניי) הם מאוד גבריים, אם כי בצורה שונה. זו נקודת המבט שלהם על עצמם, זו נקודת המבט של העולם עליהם. התנועות והפעולות שלהם, קשורות או לא קשורות לסטראוטיפים מזוייפים, מדברות גבריות (וכמובן הרבה דברים אחרים, כמו אינטליגנציה או כישרון). הגבריות שלהם באה מתוכם.
יש לי חברה אחרת. היא טרנסג'נדרית. היא הייתה הראשונה שהבינה והציעה את השם לזהות המגדר שלי, למעשה. היא עונה ולא עונה על סטריאוטיפים באופן משתנה. היא אישה, בעיניי עצמה, וגם בעיניי. למה? כי זו נקודת המבט שלה על עצמה. כי זו נקודת המבט של העולם עליה – לאור הטיפול שהיא נוטלת, שמאפשר לה להתאים את נקודת המבט של העולם עליה ונקודת המבט שלה על עצמה – לנקודת המבט האמיתית שלה. התנועות והפעולות שלה מדברות נשיות, בלי היותן קשורות או לא קשורות לסטראוטיפים, יחד עם האינטליגנציה והכישרון שלה. והנשיות שלה – שבאה מתוכה.

אני, לעומתם, ג'נדרקוויר. אני גם לא ממש עונה על סטראוטיפים הקשורים למגדר שמנסים לכפות עלי. בעיניי עצמי אני ג'נדקוויר. זו נקודת המבט שלי על עצמי, אבל זו לא נקודת המבט של העולם עלי. כל תנועה ופעולה שלי, וסטראוטיפים מזויפים או לא, מדברת ג'נדרקוויריות. כי זה מי שאני. אבל למה העולם לא רואה זאת? כי העולם לא מכיר בג'נדרקווריות. כי העולם לא מכיר אותה, או מתכחש לה. ולכן אני כל כך מבלבל את העולם בהתנהגות שלי. אני בגוף מסוים ממנו מצפים להתנהג באופן מסוים. אבל אני לא מתנהג ככה. אני אפילו לא מתנהג באופן הנגדי שלא מצופה ממני להתנהג בו.
חברים וחברות למדו לקבל אותי, ולומר שכן, ככה פונטיום, זה האופי שלו. העניין הוא שפונטיום פשוט לא רואה את עצמו כגבר או אישה. חלק מהמוזרויות האלו לא נובעות מהזהות המגדרית של פונטיום, אבל יש לזה תפקיד.

אבל כאן יש רובד נוסף לדברים האלו. יש גם סטראוטיפים, והם מהווים מקום כואב לא/נשים רבים בחברה. הסטראוטיפים האלו, בנוסף לנקודות המבט, מנסים להתאים את נקודת המבט של האנשים לסטראוטיפ. ולכן גבר יכול להיות לא מספיק גבר, וזה נחשב לפויה. לסיסי. לנקבה. אישה יכולה להיות לא מספיק נשית. גברית כזו, משופמת, בוצ'ה. פויה. גבר או אישה יכולים להיות הכי גבר או אישה שבעולם, ובכל זאת, להרגיש שהסטריאוטיפים האלו חונקים אותם. את מי שהם. כי מגדר הוא חשוב, אבל הוא רק אחד האופנים בהם אנו מסתכלים על העולם. הוא לא צריך לקבוע את ההתנהגות שלנו, והאופן בו אנחנו חייבות וחייבים להתנהג. אם זה מה שעושה לנו טוב, זה מבורך. אבל סטריאוטיפים שמחייבים אותנו, הם פויה.
אישה או גבר (טרנס או ציס) יכולים להענות או לא להענות לסטריאוטיפים האלו, בלי שהגבריות או הנשיות שלהם תפגע. אבל מבחינה חברתית יכולות להיות על זה סנקציות. סנקציות שיכולות לטפס לתוך נפשנו, ולפגוע בנו. כאשר אומרים לאישה שהיא ממש גבר, זה יכול לפגוע בה. ולהפיך. לא רק בגלל שלהיות גבר או אישה שאינם בסטראוטיפ נחשב למוקצה, אלא גם בגלל שאנחנו מבטלים את החוויה שלהם ושלהן את העולם.

וזו החוויה שלי כג'נדרקוויר באופן כרוני. לומר לי גבר או אישה, מבחינתי, זה לבטל את החוויה שלי את העולם. להתייחס אלי כפי שהייתם מתייחסים לגבר או אישה (ואל תתחילו עם הסיפורים המזויפים על יחס זהה לכולם. זה קורה רק עם חברים קרובים וטובים מאוד, אולי. ובני משפחה, אם יש מזל. השאר- לא.) מבחינתי זה בדיוק כמו להתייחס לגבר כאל אישה או לאישה כאל גבר.

The Accolade, by Edmund Blair Leighton. Oil on canvas, 1901
תפקידים מגדריים? נשיות וגבריות הנובעים מנקודת מבט על העולם. שימו לב לפנים שלה!

חלק 5: עוד קצת על הזהות המגדרית שלי

אני מניח שחלקכם/ן כרגע מתפוצצים מסקרנות לגבי הג'נדרקוויריות שלי. אולי כי לא לגמרי הבנתם איך אפשר להיות לא ולא, או לא לגמרי ברור לכן איך אפשר להיות גם וגם. מה שנקרא, מתחשק לראות דוגמא חיה וממשית, עם לב מדמם וכואב, כדי לדעת ולראות, מה זה ומה קורה כאן. כתבתי על זה קצת ב"המוזרות המגדרית שלי" אבל מאז, כאמור, הרבה מים זרמו באיילון. זמן מה לאחר שסיימתי עם הכתיבה של הרשומה ההיא, התחלתי להרגיש לא בנוח. משהו בכל הזהות המגדרית שלי ובהגדרה העצמית שלי הפסיק לעבוד. העניין הטריד אותי. שאלתי את עצמי אם אני עדיין ג'נדרקוויר. התשובה הייתה חיובית. אבל כבר לא הרגשתי לגמרי לא גבר ולגמרי לא אישה (מה שנקרא, א-מגדרי/חסרת מגדר). בעיקר כי אז רק התחלתי לחקור את זהות המגדר שלי, וזה מה שהרגיש נכון ונוח. כמו גבס בשביל לתת צורה לאחר הפגיעה. אני זוכרת שזה היה לאחר ההפגנה של יום הזיכרון הטרנסג'נדרי. הלכנו עם חברות, ולאחר שנפרדנו, ביקשתי מאהובי לדבר אליי במגדר נגדי למגדר שלרוב מגדירים אותי בו, מה גם שהבגדים שלי התאימו לכך. זה הרגיש נוח ונכון לזמן מה. והפסיק. זה דחף אותי לחשוב על זהות המגדר והג'נדרקוויריות האישית שלי.
העניין לקח זמן ומחשבה, אבל שוב חברתי הקדימה אותי, וזו שעזרה לי להגדיר את עצמי כג'נדרקוויר, על ידי הכירות עם המושג, גם הסבירה לאחרים למה אני לא מדבר תמיד באינטרנט בלשון אחידה.
ובכן, לא אחזור על הסבריה למען פרטיותנו, אבל היא קלעה כמעט לחלוטין.

רוב הזמן, אין לי מגדר של ממש, או יותר נכון – יש לי אחד, אבל הוא לא משהו מוגדר או ברור. אם נדמיין ספרה עם שני קצוות (כמו קטבי הכישור בחלוקת תא) שאחד מהם הוא גבר, והשני אישה. יש מרווח בניהם, ויש כזה שלא. אני נמצא קרוב לספרה, אבל די בחוץ. לפעמים אני מתקרב יותר לצד הגברי. לפעמים יותר לצד הנשי. רוב הזמן אני לא שם ולא שם. את ההתקרבות אני יכול לזמן לפי רצון (אבל היא לא מוחלטת, והיא מוגבלת בזמן שביכולתי להחזיק אותה) או קוראת לבד, פשוט כאשר יש צורך בה, או אפילו מופיעה סתם ככה. רוב הזמן אני לא קרובה לנקודת מבט גברית או נשית על העולם, אבל לפעמים אני מתקרבת אל אחת מהן קצת יותר. שתיהן בבת אחת? הממ… עדיין לא קרה לי. אולי עוד יקרה, אבל לא לגמרי ברור לי איך אזהה את זה. אבל ככה זה רק אצלי. אצל ג'נדרקווירים/ות אחרותים זה אחרת. תשאלו אותם/ן בעדינות, בזמן הנכון על זה. זה נושא שיכול להיות די אישי ואינטימי. תשאלו שאלות. תשאלו אם יש העדפה מסוימת של לשון פנייה. אל תניחו הנחות. אל תאשימו האשמות.

ג'נדרקוויריות זו לא המצאה חדשה. תמיד הייתי היכן שהוא בטווח הג'נדרקווירי, והיו הרבה אנשים שהיו שם לפננו, ויהיו אחרינו, אלא שרק לא מזמן ניתן שם לנקודת המבט הזו לעולם, שאני רוצה להפיץ את הידע עליה. ועל זה, על השם הזה, ליבי מלא שמחה. מבחינתי, עכשיו רק נותר למצוא שם מוצלח בעברית (אוקיי, לא רק, אבל גם), כדי שאנשים לא ישברו את שיניהם בניסיון לבטא את המילה הזו. הצעות?

ג'נדרקוויריות, לא המצאה חדשה.
אה כן, וזה לא סיגר. זה מלפפון. סיגרים זה לא חינוכי.

תגובות על: "נתחיל מהבסיס: מה זה ג'נדרקוויר?" (20)

  1. פוסט מעניין, אני חושב שאת/ה עושה עבודה חשובה – הניסיון להגדיר דברים שקשה להגדיר (חשוב עבורך, וכנראה גם עבור אחרים שייתקלו בפוסטים שלך).

    אני מאלה שלא מבינים, כפי שאת/ה יודע/ת.

    ספציפית, יש 2 נקודות בפוסט שהייתי רוצה לערער עליהן:

    נקודה 1 – "המגדר הוא נקודת המבט שלנו על העולם. יש נקודת מבט נשית יותר על העולם, ויש נקודת מבט גברית יותר על העולם."

    אני לא מרגיש שהמגדר שלי הוא נקודת מבט מיוחסת. אני מרגיש שהמגדר שלי הוא פשוט זהה לוגית וביולוגית לזוויג שלי. מבחינתי להגדיר את זה כנקודת מבט זה כמו להגיד שיש נקודת מבט של מישהו בגובה 181 ס"מ, או של חובב משחקי מחשב … כן, ברור שזאת נקודת מבט במובן מסויים, אבל הנקודת מבט נובעת מעובדה ביולוגית או אחרת. אולי אני סתם מסתבך שוב.

    שאלה – ציסג'נדרים בד"כ לא מבינים מה זה להיות גנד'רקוויר. האם את/ה "מבינ/ה מה זה להיות ציסג'נדר"? כי אני לא מבין מה זה אומר להיות כזה … אני פשוט כזה.

    נקודה 2 – "אני בגוף מסוים ממנו מצפים להתנהג באופן מסוים. אבל אני לא מתנהג ככה. אני אפילו לא מתנהג באופן הנגדי שלא מצופה ממני להתנהג בו."

    פה את/ה כבר ממש נכנס/ת לסטיראוטיפים בלי לקרוא לילד בשמו. יש ממך הרבה ציפיות מהרבה אנשים, זה נכון … אבל האם לא קיימים ציסג'נדרים שלא מחזיקים את הציפייה המסויימת הזאת ממך, אפילו שהם לא מבינים את הג'נדרקוויריות שלך?

    אהבתי

    • קודם כל, תודה על התגובה המעניינת והמאתגרת.
      נקודה 1: אני לא בטוחה כמה נכון להקביל את העניין כאן לנקודת מבט ביולוגית. אני לא בטוחה שזה נכון לגבי כולם, אבל יש בעייתיות מסויימת בהקבלה הביולוגית – שהיא מתעלמת מאנשים טרנסג'נדרים רבים, בהם לא מדובר במציאות גופנית בהכרח. אני כן רואה הקבלה מסויימת דווקא יותר לחובב משחקי מחשב או הגובה – מדובר בנקודת מבט, אבל אחת שהיא יותר בסיסית ושקופה במידה מסויימת עבורנו. מדובר בנקודת מבט, אבל היא יותר כוללת. כזו שכוללת את הזהות שלנו. כזו שלא בהכרח יש לנו הרבה שליטה עליה. יש קשר ביולוגי, אבל הוא לא מוחלט.
      שאלה: כן, לא לגמריי ברור לי מה זה להיות ציסג'נדר, מתוך עצם העובדה שמבחינתי, המגדר שלי לא היה מובן מאליו מעולם, כי מעולם לא התאמתי להגדרות של המערכת. א-ב-ל, וכאן יש אבל מסויים, החוויה של להיות שייכת למגדר שלך היא חוויה "שקופה", חוויה שהיא ברירת מחדל. חוויה שמדוברת כל הזמן מסביבנו, גם אם אנחנו לא שמות לב אליה.
      נקודה 2: אוקיי, אני מודה בכניסה מסויימת לסטריאוטיפים. כי הסטריאוטיפים כן משפיעים על התנהגותנו. למעשה, הסטריאוטיפים האלו הם נקודה שהכאיבה לי מאוד בעבר, כאשר ניסיתי להתאים את עצמי לאיזה סטנדרט בסיסי (לא לכל הסטריאוטיפים, רק סטנדרט בסיסי מסויים) בהתנהגות שלי. דברים קטנים, אפילו כמו ההליכה שלי, שחטפתי עליה הערות…ויותר מזה. יש אנשים שמקבלים אותי כפי שאני, כמובן. זה מאוד משמח אותי שהם מקבלים אותי ככה. במיוחד משמחים אותי אלו שלא מקבלים אותי "למרות" הזהות/נטייה שלי, אלא פשוט כעוד חלק בתכונות שלי. אני מניחה שאפשרי לקרא את הרשומה הזו כקריאה שיוצאת קצת על אנשים ציס, אבל זו לא הכוונה שלי. אין לי כעס על אנשים ציס, אלא רק על אנשים שהם פויה. יצא שחלק ניכר מהאנשים הפויה היו ציס, אבל…יש יותר אנשים ציס באופן כללי. עניין סטטיסטי גרידא.
      חשוב לי להסביר את הנטייה/זהות מגדרית שלי, גם כדי שלי ולאנשים יהיה יותר קל לדבר על בסיס משותף. כי, כמו כל אחד אחרת, גם לי בא לפעמים לקבל אמפתיה, והבנה. ואת זה קשה לקבל בלי שיבינו אותך.
      אני לא חושבת שהבנה מלאה יכולה להתקיים כאן, לא בלי לשנות את הסטנדרטים של החברה. אני אפילו לא מצפה להבנה מלאה. אבל אני כן רוצה לפעול להבנה מסויימת – כדי לשפר את התקשורת שלי עם האנשים שאני יוצא בפניהם, וגם כי אולי המילים שלי יגיעו לאנשים אחרים.
      הרשומה הזו היא בעיקר אוסף התובנות שלי בנושא הזה, מתוך שיחות עם עצמי, עם אנשים ג'נדרקווירים, טרנסג'נדרים (אם כי ההפרדה הזו לא מלאה) וציסג'נדרים (איתך בין היתר, ד"א) בנושא.
      אני מקווה שעניתי על השאלות והנקודות בצורה יחסית סבירה. 🙂

      אהבתי

  2. אני אנסה לתת לך נקודת מבט חיצונית על מה שאני חווה ממה שכתבת.
    אבל כמעט ושכחתי – תודה על עצם זה שישבת וכתבת וביררת לעצמך ועשית סדר בנושא המורכב של ג'נדרקוויריות.
    הנקודה הראשונה היא שהרבה יותר נוח לי לענות לך כאישה. כן, זה הרבה יותר תקין פוליטית לכתוב אלייך כאת/ה. אבל דווקא בגלל שמדובר בחפירה לעומק הגנדרקוויריות שווה לדעתי לשים על השולחן את זה שמה שכתבת נחווה עבורי ככתיבה נשית ולכן טבעי לי יותר להתייחס אלייך כאישה.

    כמו שכתבת, מגדר זה לא משהו בינארי, יש שם קשת שלמה שרק מתוך נוחות החברה מתייחסת אליה כשתי קצוות בלי שום דבר באמצע. לנו כחברה קל יותר כשמי שנראית כמו אישה, מרגישה כמו אישה, גם תתלבש כמו אישה ואנחנו נתייחס אליה כמו אישה. כנראה שבתשעים ותשע אחוז מהמקרים זה גם עובד. גם החריגים הקלים מתכנסים לרוב אל תוך המגירות המובנות של גבר / אישה ומצליחים לחיות עם זה.

    מבחינתי החשיבות של מה שכתבת היא בלגיטימציה לחשוב ולבחון את ההפרדה הזו ברמה האישית. כלומר פתחת כאן דלת למי שחש אי נוחות במגירה שהחברה שמה אותו בתוכה, לחשוב ולאתגר את המיקום הזה.

    גברים ימשיכו להיות גברים גם אם הם ירשו לעצמם לבחון את המגדריות שלהם. אני חושב שאת כתבת את זה שמי שמפחד מלעסוק ולדבר על גנדרקוויריות כנראה שיש לו איזו בעיה בתפיסה המגדרית של עצמו שהוא מעדיף לא להתעמת איתה. אבל לפעמים, זה פשוט לא נושא שמעניין אחרים לדבר עליו.

    אני יכול להגיד לך שהעיסוק שלי במגדר התחיל ממקום אחר. עמוס בכל מיני רעיונות שוויוניים על זה שגברים ונשים הם בני אדם שווים וזכאים לזכויות שוות ולהתייחסות שווה, הרגשתי אי נוחות ככל שחפרתי עמוק יותר לתוך התאורייה השוויונית. זה הסתדר הרבה יותר טוב, כשיצאתי מנקודה שאומרת שגברים ונשים הם קודם כל בני אדם שיש ביניהם הרבה דברים משותפים, אבל הם שונים בעניינים שהם גבריים ונשיים. כלומר שיש דבר כזה שהוא "חשיבה נשית" ו"שירה נשית" ו"כתיבה נשית". וכן, זה אומר שגבר יכול לכתוב כתיבה נשית ואישה יכולה לחשוב בדפוסי מחשבה גבריים, או כמו במקרה הג'נדרקוורי, לפעמים ככה ולפעמים ככה.

    ההבנה הזו שמדובר בבחירה, נותנת לפחות עבורי הרבה מאוד חופש. אם אישה כותבת בצורה גברית זה לא עושה אותה פחות אישה או יותר גבר. זו בסך הכל בחירה שהיא יכולה גם לשנות. אם גבר לובש שמלה זה לא עושה אותו פחות גבר. ואם מישהו כמוני מתייחס אלייך כאישה כי ככה הוא חווה אותך, זה לא עושה אותך יותר או פחות אישה, זו בסך הכל חוויה סובייקטיבית כמו שמה שמשתקף במראה קשור בעיקר באיך מכוונים את המראה ומאיזה כיוון מסתכלים עליה.

    ונקודה אחרונה (הנה אני מתחייב להפסיק ולחפור) בנושא היכולת של ציסג'נדר להבין קווירג'נדר. תחשבי על אדם שהוא עיוור צבעים חלקי מול אדם שרואה צבעים בצורה נורמלית. שניהם רואים תפוח ירוק, אבל ידוע שהם רואים את התפוח אחרת. האם זה אומר שהם לא יודעים מה זה תפוח, או מה זה ירוק? כשאני צריך להסביר מה זה עיוורון צבעים למישהו שרואה צבעים בצורה נורמלית, אני בדרך כלל מסביר ששנינו רואים תפוח ירוק. אבל אני למשל רואה חלק מהגוונים האדומים הרבה יותר כהים ממה שרואה אותם אדם רגיל. ושעד גיל חמש עשרה לא ידעתי בכלל שיש לי עוורון צבעים. כך שאפשר לחיות עם זה ממש בסדר בלי להרגיש לא נורמלי.

    אני מניח שאם תתאמצי תוכלי למצוא בסיס מספיק רחב של מושגים שיאפשרו לך לתקשר ג'נדרקוויריות עם אנשים ציסג'נדרים בלי להרגיש ש"אין להם בכלל את הכלים להבין אותי". גם ציסג'נדרים הם אנשים חושבים. לפחות חלקם 🙂

    אהבתי

    • התגובה הבאה שלי הולכת להיות קצת קוטלת. אולי זו תקופת המבחנים, אולי זו תקופת הבחירות. אנא נסה לקחת את דבריי כביקורת בונה.
      דבר ראשון, תודה שטרחת לקרא ולהגיב. אני תמיד שמח כאשר אנשים קוראים את דבריי, ובמיוחד כאשר מקדישים זמן ומגיבים להם. הבעיה מתחילה באופן בו חוויתי את התגובה שלך:
      נדמה כאילו לא קראת את דבריי לעומק, או לפחות במלואם.
      1. אתה כותב "נקודה הראשונה היא שהרבה יותר נוח לי לענות לך כאישה. כן, זה הרבה יותר תקין פוליטית לכתוב אלייך כאת/ה. אבל דווקא בגלל שמדובר בחפירה לעומק הג'נדרקוויריות שווה לדעתי לשים על השולחן את זה שמה שכתבת נחווה עבורי ככתיבה נשית ולכן טבעי לי יותר להתייחס אלייך כאישה."
      דבר ראשון משעשע אותי זה שאתה מניח שאתה יודע מה הגניטליה שלי. או מה הבחירה שלי מאחורי נתינת שם נשי יחסית לבלוג. או זה שהחוויה שלך אותי היא זו שקובעת איך עליך לפנות אלי. בפניה לאנשים, בלי קשר לזהותם/ן המגדרית, רצוי לפנות אליהם באופן בו הם רוצות שיפנו אליהן. אין לי כאן שום ציון לזה שיש לי רצון שיפנו אלי כאת/ה. לאור העובדה שלא שמרתי על לשון קבועה לאורך הכתיבה של הפוסט (בהתחשב בזה שלא כתבתי את כולו בבת אחת, הדבר היה גם תלוי בזמנים בהם כתבתי) – יכולת לבחור לפנות אלי מבחינתי בכל לשון. אבל ההדגשה שאתה בוחר לפנות אלי כאישה, כי ככה נראה לך טבעי יותר לא ברורה לי. לשם מה טרחתי וכתבתי רשומה ענקית של כך וכך מילים אם בסופו של דבר אתה בא ואומר: אני אפנה אלייך כאישה. כי ככה נוח לי.
      הכתיבה שלי היא לא כתיבה נשית או כתיבה גברית. היא כתיבה ג'נדרקווירית. כפי שאמרה חברתי, "אני אישה, ולכן מה שאני עושה הוא נשי (בלי קשר לזה אם הפעולה היא נשית או לא)" – אז אני ג'נדרקוויר, ולכן מה שאני עושה הוא ג'נדרקווירי. אני לא גבר. אני לא אישה. אני ג'נדרקוויר.
      אז לך טבעי יותר, אולי מתוך איזה שהן הנחות בסיס, לפנות אלי כאישה, וגם להדגיש את זה. לי זה לא נוח.
      בעיקר זה מדגים לי שכנראה לא עשיתי עבודה מספיק טובה בכתיבה של הפוסט, אם זה מה שאני מקבל אחרי העבודה שהשקעתי בו. כנראה אני עוד צריך לחזור ולכתוב על הנושא.

      2. אתה כותב:"כמו שכתבת, מגדר זה לא משהו בינארי, יש שם קשת שלמה שרק מתוך נוחות החברה מתייחסת אליה כשתי קצוות בלי שום דבר באמצע. לנו כחברה קל יותר כשמי שנראית כמו אישה, מרגישה כמו אישה, גם תתלבש כמו אישה ואנחנו נתייחס אליה כמו אישה. כנראה שבתשעים ותשע אחוז מהמקרים זה גם עובד. גם החריגים הקלים מתכנסים לרוב אל תוך המגירות המובנות של גבר / אישה ומצליחים לחיות עם זה."
      נכון, מגדר זה לא בינארי. אבל לטעמי גם לא מדובר ב2 קצוות. אני חווה מגדר כתפקיד חברתי, כתפיסת עולם, אבל לא ובשום צורה לא כקו עם שני קטבים. אם מישהי נראית כמו אישה, מתלבשת כמו אישה ומרגישה כמו אישה, ברור שיש להתייחס אליה כאישה. ככה היא מרגישה. אני לא. אז כן, זה עובד, נניח, ב97% מהמקרים. אבל לא לכולםן. ולדעתי, הגישה החברתית הזו – שיש רק 2 מגירות – אחת לגברים ואחת לנשים, בעיניי היא הרסנית. כי יחד עם המגירות האלו של גבר ואישה, אנשים מחפשים קורולציה לעוד דברים. כי יחד עם המגירות האלו, יש הרבה גברים ונשים, שמרגישים הכי גברים ונשים שבעולם, שמתייסרים שהם לא מספיק גברים ונשים. כי לפעמים נדמה שאין לאדם אמירה מספיקה לגבי באיזה מגירה הוא/יא רוצה להיות. כי אולי יש גבר, ויש אישה, אבל – אפשר להיות גם לא מספיק מאחד מהם. ראיתי חברים וחברות (וגם אני, בתקופות מסויימות, למעשה) נפגעים מהגישות האלו. זו לא גישה שאני רוצה שתעבוד בחברה. זו גישה שמייצרת לנו גברים שמאמינים שאסור להם לבכות ונשים שמאמינות שמותר להן לבכות רק על זוטות ואסור להן להתלונן על הבית שהן סוחבות על גבן.

      3. "מבחינתי החשיבות של מה שכתבת היא בלגיטימציה לחשוב ולבחון את ההפרדה הזו ברמה האישית. כלומר פתחת כאן דלת למי שחש אי נוחות במגירה שהחברה שמה אותו בתוכה, לחשוב ולאתגר את המיקום הזה." לחשוב, לבחון, לאתגר, ואם יש צורך – לפרק – ולבנות מחדש. 🙂

      4. "גברים ימשיכו להיות גברים גם אם הם ירשו לעצמם לבחון את המגדריות שלהם." מסכים איתך בנקודה זו. "אני חושב שאת כתבת את זה שמי שמפחד מלעסוק ולדבר על גנדרקוויריות כנראה שיש לו איזו בעיה בתפיסה המגדרית של עצמו שהוא מעדיף לא להתעמת איתה. אבל לפעמים, זה פשוט לא נושא שמעניין אחרים לדבר עליו."
      ממש לא כיוונתי ולא כתבתי לדבר כזה. לדעתי יש פחד חברתי מהיציאה מהמגדר. הרבה אנשים מפחדים מהיציאה הזו, גם של אנשים אחרים, כי מה שלא מוכר – מפחיד. הומוסקסואליות וביסקסואליות מפחידות גם את הסטרייטים המושבעים ביותר, וטרנסג'נדריות מאיימות גם על האנשים שהכי בטוחים והכי שלמים עם הזהות המגדרית שלהםן. לדעתי יש כאן גם אי ביטחון בדברים שנחשבים ליסודות חברתיים, שאנשים נשענו עליהם, והיו בטוחים שהם איתנים ומבוטחים לפחות כמו השמש וכח המשיכה. אבל הם לא.
      אנשים לעיתים קרובות גם מאויימים כי הם לא מבינים למעשה מה זה אומר. ולא מסכימים לקיים דיאלוג אמיתי. היו לי כמה כמעט מריבות עם חברה בנושא, עד שישבנו ודיברנו ביננו על הנושא באופן מאוד פתוח. והעניין נפתר רק אז.

      5. "אני יכול להגיד לך שהעיסוק שלי במגדר התחיל ממקום אחר. עמוס בכל מיני רעיונות שוויוניים על זה שגברים ונשים הם בני אדם שווים וזכאים לזכויות שוות ולהתייחסות שווה, הרגשתי אי נוחות ככל שחפרתי עמוק יותר לתוך התאורייה השוויונית. זה הסתדר הרבה יותר טוב, כשיצאתי מנקודה שאומרת שגברים ונשים הם קודם כל בני אדם שיש ביניהם הרבה דברים משותפים, אבל הם שונים בעניינים שהם גבריים ונשיים. כלומר שיש דבר כזה שהוא "חשיבה נשית" ו"שירה נשית" ו"כתיבה נשית". וכן, זה אומר שגבר יכול לכתוב כתיבה נשית ואישה יכולה לחשוב בדפוסי מחשבה גבריים, או כמו במקרה הג'נדרקוורי, לפעמים ככה ולפעמים ככה." אוקיי, כאן אני לא מסכימה. כן, בני אדם הם שווים (ל…) וכל זה. אבל – אישה יכולה לחשוב בדפוסי מחשבה ש*נחשבים* לגבריים. אבל אם היא מגדירה את עצמה אישה, ודפוסי המחשבה הם שלה – אז הם נשיים. זה שהם נחשבים לגבריים, זו בעיה של אנשים אחרים. גבר יכול לכתוב כתיבה נשית? הממ… לא בטוחה כמה זה נכון. הוא יכול לכתוב כתיבה שסטריאוטיפית נראית כמ כתיבה נשית (איך בכלל כתיבה כזו נראית, אין לי מושג). אבל הכתיבה שלו, אם הוא מחשיב וחש גבר, היא עדיין גברית. הוא גבר, ולא משנה מה הוא עושה – זה גברי. כי כך הוא רואה את עצמו. כי החברה רואה אותו כגבר. הוא יכול ללמוד על מה זה להיות אישה מנקודת מבט של תפיסה, הוא אפילו יכול לאתגר את המגדר שלו, לבחור באחר לזמן מה. אבל גבר לא יכול לכתוב כתיבה נשית מתוך ראייה עצמית של גבר בלבד (או להפיך).
      כתיבה ג'נדרקווירית אינה בהכרח כתיבה של "לפעמים ככה ולפעמים ככה". היא יכולה להיות. היא יכולה להיות גם "גם ככה וגם ככה בעת ובעונה אחת", או "לא ככה ולא ככה" או אפילו "לגמרי אחרת". ג'נדרקוויריות היא מונח מטרייה לזהויות שונות שנמצאות בכל המקומות שאינם גבר או אישה בלבד.

      6. "ההבנה הזו שמדובר בבחירה, נותנת לפחות עבורי הרבה מאוד חופש. אם אישה כותבת בצורה גברית זה לא עושה אותה פחות אישה או יותר גבר. זו בסך הכל בחירה שהיא יכולה גם לשנות. אם גבר לובש שמלה זה לא עושה אותו פחות גבר. ואם מישהו כמוני מתייחס אלייך כאישה כי ככה הוא חווה אותך, זה לא עושה אותך יותר או פחות אישה, זו בסך הכל חוויה סובייקטיבית כמו שמה שמשתקף במראה קשור בעיקר באיך מכוונים את המראה ומאיזה כיוון מסתכלים עליה."
      לדעתי אפשר לבחור בזהות טרנסג'נדרית – ג'נדרקווירית. לא תמיד, לא מתאים לכל אחד/ת – אבל אפשרי.

      7. "אני מניח שאם תתאמצי תוכלי למצוא בסיס מספיק רחב של מושגים שיאפשרו לך לתקשר ג'נדרקוויריות עם אנשים ציסג'נדרים בלי להרגיש ש"אין להם בכלל את הכלים להבין אותי". גם ציסג'נדרים הם אנשים חושבים. לפחות חלקם " רוב חבריי ציסג'נדרים. הם יכולים להבין אותי בנושאים שונים, ולעיתים במידה מסויימת גם בנושא הזה. במיוחד אלו שהסברתי להם. אבל ההסברים האלו לא פשוטים. לכן כתבתי את הרשומה הזו, כדי שאוכל להסביר. 🙂

      אהבתי

  3. […] נתחיל מהבסיס: מה זה ג'נדרקוויר? (הלא אנושית מהר כרוב) […]

    אהבתי

  4. מדוייק לגמרי הזדהיתי עם כל מילה, תודה:)

    אהבתי

  5. […] שתהו על ג'נדרקוויריות וההגדרות שלה, אחרי פוסט ההסבר שלי (את הג'נדרקוויריות שלי, בעיקר, אבל עם ניסיון להסביר […]

    אהבתי

  6. […] ג'נדקוויר, שבמקרה האישי שלי אומר שבניגוד לגוף שלי ולמגדר שניסו […]

    אהבתי

  7. […] המילה ג'נדרקוויר, אני מבקש לעצור כאן, ולקרא לפחות את הפוסט הזה, על קישוריו ותגובותיו. בנוסף, לאור היות ג'נדרקוויר תת […]

    אהבתי

  8. שלום, פונטיום! אני מצטערת אם אני מעירה לך פוסט רדום, ועוד בתגובה ארוכה. 🙂
    קראתי מזמן את הפוסט הנהדר שלך, והתעוררו אצלי שאלות. שלחתי אותן לדף פייסבוק אחד שאמור לענות על שאלות על הקהילה הגאה, אבל אז חשבתי – למה לא לשאול גם אותך? הרי אתה כתבת את הפוסט. אולי תרצי לדעת מה קיבלתי ממנו. ועוד עודדת לשאול שאלות. אז העתקתי חלקית את התגובה וערכתי אותה כדי שתדבר אליך ולא בגוף שלישי. מתנצלת אם פספסתי מקומות מסוימים.
    ואני מעולם לא כתבתי לג'נדרקוויר או דיברתי עם אחת, אז אני מנצלת אותך כדי להתרגל ללשון לא אחידה. 😉 פריקית לשון ודקדוק פרפקציוניסטית שכמותי.

    זו תהיה שאלה מוזרה, בעיקר לגבי היות קוויר. אולי קוויר תוכל לענות לי, אולי בכלל לא. זה לא משנה במיוחד, כי אין לי בעיה עם הזכות להגדרה עצמית, ולא באמת אכפת לי איך האדם שאני מחבקת מגדיר את עצמו, כל עוד הוא אדם טוב.

    אני לחלוטין מבינה את ההרגשה שלך לגבי קריאת הגדרה בוויקיפדיה וההבנה הפתאומית של "היי, זו אני!" חוויתי את זה כשגיליתי שאני דמיסקסואלית (נמשכת מינית רק למי שיש לי רגש רומנטי כלפיו). כל תקופת גיל ההתבגרות הסתבכתי במחשבות "מה לא בסדר איתי?!" כשכולם מסביב התעסקו במיניות. עד שמצאתי את בן הזוג, כמובן, ותהיתי למה אף גבר או אישה אחרים לא מושכים אותי… לא שזו בעיה. זה אפילו נחמד.

    אבל מה, שאר מה שכתבת מוזר לי.
    מגדר שלישי? לא להיות שייך לסטראוטיפ הנשי או הגברי? תפיסת עולם?
    אני אישה. כששואלים אותי למה נשים נוטות לעשות דבר מסוים, אני לרוב עונה שאין לי שמץ של מושג. אני לא מבינה נשים, נורמות של נשים, וכד'. אין לי מושג על מה את מדברת כשאת כותבת על תפיסות עולם נשיות או גבריות.
    בעיקר בגלל זה, בלבלת אותי לגמרי. אני הייתי רוצה לדעת מה לדעתך שונה. מה אתה רואה, מהי נקודת מבט גברית, מהי נקודת מבט נשית, ומהי נקודת מבט נפרדת? איך ממגדרים נקודת מבט או השקפת עולם? ובכלל, נקודת מבט לגבי מה?
    כי אם היות האדם קוויר היא דבר הקשור בנקודת המבט שלו, אז גם אני נכנסת להגדרה שלך לקוויר. שיהיה ברור שאני לא אומרת שאתה שללת ממני את ההגדרה העצמית או משהו! אני פשוט מנסה להבין מה ההבדל בין חוסר ההתאמה שלך למשמעויות השונות של נשיות וגבריות, לבין חוסר ההתאמה שלי.

    יותר מזה, בלבלת אותי כל כך שאני מתחילה לשאול את עצמי מה זה גבר ומהי אישה. מה ההבדלים בין המגדרים והאם יש כאלה בכלל? הרי בני הקטן (שנתיים) מבקש בשמחה שאענוד לו את סיכות הפרחים שלי, ובעודן עליו, רץ לשחק לו בכדור והולך להעמיד פנים שהוא נמר שואג ומסוכן. יש הבדלים אמתיים או שאין?
    הפוסט הזה בעצם יצר אצלי את השאלות מהו מגדר ומהו ג'נדרקוויר.

    ההנחה האולי-מוטעית שלי, היא שכדי להגיד "אני לא גבר, ולא אישה (או גם וגם)", צריכה להיות השקפה די ברורה לגבי המשמעות של המגדרים האלה. מהם בדיוק, מהי נשיות, מהי גבריות? מן הסתם התפיסה תהיה שונה משלי, שהרי כסיסג'נדר הכול בא לי באופן פשוט ומובן מאליו, בנוי מראש אבל לא כפוי.
    למי שמגדיר את עצמו כא-מגדרי, אולי צריכה להיות תפיסה ברורה גם לגבי המקום החיצוני, הנקודה שאינה גברית ואינה נשית. זו שאני לא מסוגלת אפילו להעלות על הדעת. הייתי רוצה לשמוע במה זה מתבטא.

    מצטערת על האריכות. אבין אם אין דרך לענות לי. זה בערך כמו לבקש סיור בתוך הראש של קוויר…

    אין לי עצה לגבי שם בעברית. הלכתי במיוחד למילון מילים נרדפות, ועל משקל "קוויר" הלכתי לחפש את "מוזר" ואת "שונה" ולראות אם יש משהו חסר קונוטציה שלילית. ממש לא מצאתי. אעדכן אם יהיו התפתחויות בנושא. D:

    אהבתי

    • רק רציתי לוודא שאת לא מרגישה שאני באה לבטל את החוויה שלך כג'נדרקוויר. אם אתה מרגיש שזה מה שאתה, ברור לי שאתה צודק. כל מה שאמרתי בא מרצון להבין טוב יותר את כוונתך.

      אהבתי

    • תודה על תגובתך. אשמח גם אם תקשרי אותי לשאלה ההיא, לכשתתפרסם. הייתי רוצה לדעת מה יענו על זה.
      לגבי השאר:
      קודם כל, אין צורך להתאמץ ולכתוב אליי לסרוגין. יש ג'נדרקוויריות/ים שמעדיפות את זה, מבחינתי זה לענות בלשון בה כתבתי, ואם התפלק לי להחליף לשון כתיבה באמצע, אז פחות אכפת לי איך עונים.
      דבר שני, הגדרה עצמית אינה שווה להבנה של נורמות. היא יכולה להיות קשורה אליהם, אבל זה לא הכרחי. אם את רואה בעצמך אישה, את אישה. תפיסות עולם נשיות או גבריות קיימות כמספר הנשים והגברים בעולם. אין איזו תפיסה גברית או נשית גנרית אחת, חוויה אחת שיכולה לאחד את כל הנשים והגברים. בתרבויות שונות אמנם, יש לעיתים דברים מסויימים שיכולים לקרב אנשים מאותו המגדר אלו לאלו, אבל הם לא תמיד משותפים לכולם, ולשים עליהם את האצבע בעייתי וקשה.
      שאלות על מה זה גבר ומה זה אישה, ומה ואיפה אני בניהם, הן שאלות שלי אין מענה עליהן. אישה וגבר, שתיהן הגדרות תרבותיות למדי. מה הופך אותנו לנשים וגברים ואחרים הוא חוויה חמקמקה. הרבה אנשים, מומחים גדולים ממני (למעשה, מגדר זה משהו שאני לא לומד, אז אין לי הרבה ידע בנושא זולת החוויות שלי, ומעט קורסים סוציולוגים ופסיכולוגים שלקחתי) רבים עדיין בניהם על מה זה בדיוק מגדר. במיוחד כי מגדר זו חוויה שקופה במידת מה. אנשים שהם ציסג'נדרים, קשה להם להתחיל לתהות על מה זה מגדר ומאיפה זה בא כי זה נושא שקוף כל כך שנראה לרבים כל כך מובן מאליו, אבל כאשר מתחילים לשאול שאלות, אנחנו מגלים שאו שההגדרות שלנו פוגעניות ומדירות אנשים, או שאין להן קשר למציאות, או שפשוט – ובכן – הן לא מגדירות שום דבר, כי המושגים בהן הם משתמשות גם הם לא מגדירים כלום.
      מציאות ביולוגית היא משהו שניתן להגדיר או לפחות לתאר. אבל כאשר אנחנו נכנסותים לתוך הפסיכולוגיה והחוויות האישיות שלנו, קצת קשה יותר להבהיר.

      ההבדלים בין המגדרים, בעיניי, אינם בהכרח אמיתיים. ההתנהגות של אנשים אינה בהכרח פועל יוצא של המגדר שלהם. מבדילים הרבה פעמים בין מגדר להתנהגות המקושרת למגדר. כמו טיפול בילדים שמקושר עם נשיות. או כדורגל שמקושר לגבריות (בישראל. בארצות הברית הוא משחק "של בנות" באופן הרבה יותר חזק, למיטב ידיעתי).

      במה מתבטאת נקודת מבט א-מגדרית קשה לדעת. לדעתי את יכולה לנסות לדמיין איך זה להיות גבר לעומת היותך אישה. אח"כ לנסות לדמיין איך זה להיות שניהם, או כל מיני מצבים על הרצף. אם זה יצליח, תנסי להתרחק מ2 נקודות המבט. ואז גם לבטל אותן. זה לא קל.
      באופן אישי, אני לא ממש מצליח לדמיין איך זה להיות ציסג'נדר, והיכולת שלי לדמיין איך זה להיות אישה או גבר מוגבלת. אני רואה את זה בכל מקום מסביב, אבל החוויה הזו כל כך רחוקה ממני. אולי בגלל זה אני התחבטתי במשך שנים מה זה אישה ומה זה גבר. כי אלו הן שאלות שהחברה מעמידה פנים שיש להן תשובה, ושכולם יודעים אותה. אולי כולם יודעים אותה, אבל לי אף אחד אף פעם לא הצליח להסביר בדיוק.

      אהבתי

      • תודה על התגובה המהירה והמפורטת. מה שכתבת מעניין. אז את בעצם לא יודעת מה זו גבריות או מהי נשיות בהגדרה, את רק יודעת שאת לא שייכת לשם.
        אני אצטרך לחשוב עוד על כל זה. 🙂 אולי אכתוב לך שוב.
        ואתן לינק לקבוצה אם יענו לי. 🙂

        אני עדיין לא מבינה מהי נשיות ומהי גבריות בכלל. ונקודת מבט שלישית אני אפילו לא מסוגלת לדמיין. באמצע אולי, אבל מנותקת לחלוטין? לא נתפס אצלי.
        גבריות ונשיות אצלי הם דברים מאוד פשוטים. מאוד רחבים ומאוד מצומצמים בו זמנית.

        מאוד רחבים, כי זה לא מגביל אותי, כי אני שוחה הלוך ושוב בחופשיות, אני לא מוגבלת על ידי ההגדרות. למעשה, אני לא רואה את הגבולות. אין גבולות. הדברים היחידים שאני רואה כגבריים או נשיים הם הסטראוטיפים. אני מסבכת אנשים כשהחולצות המנצנצות שלי (אל תשאל, אני מתה על נצנצים) וסיכות הראש הפרחוניות שלי מתנגשות עם האופן בו אני מדברת ומתנהגת. העולם לא רואה אותי כמי שכל פעולה שלה מדברת נשיות.

        מאוד מצומצמים, כי אני לא רואה איך הם קשורים להשקפת עולם או לנקודת מבט על העולם. אני לא רואה איך רוב הדברים שאני עושה קשורים לגבריות או לנשיות. זה פשוט שייך למקום קטן שהוא חלק ממה שאני. אני אפילו לא יודעת באיזה אופן.

        אהבתי

    • אגב, אין מה להתנצל על הערה של פוסט רדום. הפוסטים מפורסמים כולם כדי שיגיבו להם, בכל זמן שהוא.

      אהבתי

  9. […] אני עוד הרבה דברים. אני בי/פאנסקסואל וגם פאנרומנטי, אני ג'נדרקוויר, פוליאמורי ואנרכיסט מערכות יחסים. אני מהגר מברית […]

    אהבתי

  10. האם יש מקומות בילוי או פעילויות משותפות לטרנסים ולציסטים?
    אני מעוניינת לבלות בחברה הטרוגנית ומגוונת שמקבלת את כולם באשר הם ולרכוש חברים מכל הסוגים.

    אהבתי

  11. כל כך הזדהיתי עם מה שכתבת!!! זה פשוט כל כך מתאר אותי, וזה מרגיש טוב לדעת שיש מישהי.ו שחוו את מה שעובר עלי ושאני יכול.ה להזדהות איתו.ה (:

    אהבתי

  12. […] מול הרופאים, ולהעמיד פנים לשעה ‏קלה שאני לא אוטיסט, לא טרנסג'נדר, אלא סטרייטית למהדרין מן המהדרין.‏ זה קל כי הם בדרך כלל […]

    אהבתי

כתוב תגובה לאיך להיות בת ברית ו/או חברה לג'נדרקווירים/ות? | הלא אנושית מהר כרוב לבטל