מפזר את מילותיי ברוח האלקטרונים של רשת האֶתֶר

איחוד מרגש בין רשומה גנוזה ושטות אדירה, ולא ראויה לדפוס.
הרשומה הגנוזה: ההתמרמרות שלי על התופעה שקרתה בתקשורת כאשר עניין הדרת הנשים באוטובוס פרץ בעוז. הסיבה לכך שהפוסט נגנז ולא פורסם היה החשש שלי שהדברים שכתבתי קיצוניים ורדיקליים מידי. היום אני חושב שהם היו בדיוק במקום, וחבל שגנזתי. אני מוציא אותה תחת ידיי ברצינות הפעם, בלי שום עריכה מאז.
השטות האדירה: מה שסמל הפמיניזם גורם לי לחשוב עליו. רציתי לפרסם בנפרד, אבל זה נראה לי נושא קליל ואני אפילו לא בטוח שראוי בכלל לדבר על דברים כאלו…אז לפחות שיהיה יחד עם מילים  ששוות משהו.
glowbar

שטיפה לעיתונות / 20.1.2011

הגיע גם זמני להיות אקטואלי, ולכתוב על מה שקורה בטווח השבועות האלו. אבקש לא לקחת שום מילה ממה שכתבתי כאן ברצינות תהומית.

אל תגידו – "לא אמרתן".

לאחרונה אני עד לעוד ועוד אמירות בתקשורת ובבלוגים על כך ששתקנו – כאשר נשים הודרו באופן יומיומי, קיבלו פחות משכורת. על כך שנשים נהנו מזכויות היתר שלהן בלי לדאוג לבצע את חובותיהן. היו מילים – אמרו אנשים, ואמרו ואמרו ואמרו. בלוגים פמיניסטים רבים מחו. היו נסיונות קידום וחקיקה. היו נסיונות לנראות בנוגע למצבים יומיומיים בהם בנות חווה נפגעות – ובני חווה שותקים. או משתתפים בפגיעה.
ועכשיו – לאחר שהדרת הנשים לפתע הפכה לסיפור המתוקשר, כל אותם בני חווה שתקנים, שבימים רגילים השתקה ולהט"בופוביה היו לחם חוקם – לפתע קמים כנגד התופעה – למרות שלא מדובר בתופעה חדשה. למרות שכבר צעקו על קווי המהדרין, על ההפרדה, על פערי השכר, על האלימות וההטרדות, ועל השוביניזם הכללי.
דיברו ודיברו. שפכו נהרות דיו אמיתית ווירטואלית.
אבל לפני חודשיים – עדיין היה קל להתעלם. היו ל"תקשורת" נושאים חשובים יותר לעסוק בהם, והדרת הנשים היא מעיין שול שפלא שהחלו להתייחס אליה. אולי בגלל שפתאום "הנשים של" החילונים החלו להפגע מכך, אולי מכך שבנות חווה שהם מכירים בהן ככאלו (ולא כ"נשים" סתם – יצור מזן אחר בכלל) – נפגעו מכך ואולי בגלל שרוצים לזכות בקול נוסף מן הגל הזה – העולה ומטביע. והפלא ופלא – לא בידיעות ממתישהו ולא בישראל אתמול (לפחות, בכל מקרה, בימים האחרונים בהם טרחתי לפתוח עיתון לפחות. אנא תקנו אם טעיתי.)– כמעט ולא כתבו (במדורי הדעה?) נשים על הנושא הזה. כתבו על זה בני אדם מכובדים. הנושא הזה כבר גדול עלייך – אל תעסיקי ראשך הנאה בדברים אלו, נסיכה. אנחנו נלך ונהרוג את הדרקון בקולמוס המחודד ביותר שלנו, ונוכיח שהבולבול שלנו גדול יותר.

איכשהו כל התופעה האחרונה מזכירה לי מעט את אותם האלו, המזדעזעים מאנשים האוכלים כלבים, חתולים ודולפינים – תוך כדי נגיסה שלווה בחלק מפרה שמתה באותם התנאים המחפירים.

~~~

לרוב, כידוע, אני לא כל כך עצבני או מתנסח בכזו "רדיקליות". אבל כל עניין הנראות שפרצה לפתע לעניין זכויות "המיעוט" הנשי יחד עם כל הקולות המאשימים בשתיקת הנשים – שטוענים שביומיום הנשים שותקות (ונהנות?) ואינן עושות דבר בנוגע לפגיעה בהן – לפתע החלו לדבר, ועוד על השטויות.

אז, תצטרכו לסלוח לי. בעיקר, כי בזכר אני נשמע סתם כועס ולא היסטרי.

תודות לאחות הגדולה, שבזכותה עבודת הלינקים שלי יותר קלה, ורמות הקורטיזון בדמי גבוהות היום.

glowbar

פ(מינ)יסטינג(זם) / 28.1.2013

לאחרונה התבוננתי שוב בסמל הפמיניזם והתחלתי לצחקק. פתאום ראו עיניי בסמל – משהו אחר לגמריי. הכותרת היא רמז, אבל אולי תוכלו לנחש לבד. התשובה בתחתית העמוד, אם תרצו. רק שימו לב – ברגע שתראו את זה, זה עשוי להרוס לכםן את הסמל לגמריי…
(אני מחכך את ידיי זו בזו ומצחקק ברשעות)

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

לי זה נראה כמו פיסטינג (לינק לויקיפדיה. ממש לא בטוח במקום העבודה!)
ברצינות.
והצבע הורוד לא עוזר לדכא את הרושם…

מודעות פרסומת

התגובה מותרת לכל מין, גזע וענף!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: