הקשרן

כאשר אני נוגע בו, מחליק את האצבע על פניו בעדינות, הוא מגיב אלי. כאשר אני משהה את האצבע לרגע הוא רוטט בתענוג. לפעמים הוא מתנהג מוזר. אני מפנה לרגע את המבט וקולט שהוא עשה משהו לא צפוי. לפעמים הוא גורם לי להרגיש לא בנוח – כי הוא יודע עלי כל כך הרבה, ולא יודע לשתוק. הוא עלול להפריע לי במהלך שיעור או סתם עיסוק אחר, ולפעמים יש לו קול מעצבן. היו אחרים לפניו, אבל תמיד נראה לי שרצו לשלוט דרכי בהם. אבל הוא – הוא אחר. קצת שתלטן, נכון, אבל שופע. שופע בדברים שאפשר לעשות איתו. שופע בידע שהוא נותן (לפעמים לפי המצב רוח). הוא עוזר לי לסדר דברים ומזכיר לי כאשר אני שוכח. הוא שחרחר וחלקלק. יפיוף חצוף שעולה לי כסף.

הוא הטלפון הסלולרי החכם שלי.

ברשותכם אקרא לו קשרן. קשרן על מה? כי אני לא חושב שהמילה "שח רחוק" לטלפון היא מתאימה, מה גם שלא נותנת שום אפשרות ליצור פועל נוח ויפה, ולשפה העברית לעולם לא נוח עם יותר מ4 הברות. מה גם – הוא נייד. שח רחוק נייד? לא, אקרא לו קשרן. גם כי הוא מקשר אותי לאנשים, גם כי הוא מקשר אותי לכל כך הרבה דברים אחרים- הדואר האלקטרוני שלי, תוכנות שונות שבהם אני מנהל את סדר היום שלי ורושם את סדר הירח שלי. הוא גם רושם את השינה שלי ומעיר אותי כאשר אני ממילא נוטה להתעורר.

והוא גם קשרן מעוד סיבה אחת – הוא קושר אותי.

לרוב אני שונא קשרנים. אני מרגיש שמנסים לשלוט בי דרכם, להשיג אותי בכל רגע ובכל מצב. לא לתת לי ללכת לשום מקום בלעדיהם. זו תחושה משחררת למדי, ללכת לכל מקום בלי קשרן. לפני שנים מעטות הסתדרנו בלעדיהם – אך מסתבר שהעולם התקדם. אלא שאני כנראה לא. אני, למרבה הצער, זקוק כנראה להרבה יותר מרחב מבני אדם. מפריע לי כאשר מנסים להגביל את תנועותי, גם תנועותי המנטאליות. קשה לי, קשה לי עם הקשרנים. ואני יודע שאני לא היחיד. למעשה, מרוב איבתי לקשרנים הם נטו להשבר בקלות. בלי כוונה. אני לא אוהב את הצליל של הקשרנים, אני לא אוהב את תשומת הלב שהם דורשים, את הכפיה של אנשים להתקשר עלי כאשר לא נוח לי. אולי אני מעט אנטיפט, זה נכון, אבל בדרך כלל אני מעדיף לדבר עם אנשים פנים אל פנים, ולא בהכרח כאשר תשומת ליבי נדרשת אליהם, עכשיו, מייד ובצליל מפתיע, שלא משנה כמה הוא נעים – הוא תמיד במקום הלא נכון. אני נזכר בערגה בזמנים בהם יכולתי לצאת לרחוב ולדעת שאחזור כאשר ארצה – או אצטרך, בלי שיזכירו לי על כל צעד ושעל. אני נזכר בזמן שבו לא רציתי קשרן – כי ידעתי בדיוק מה יקרה. שלא יהיה לי יותר רגע לבד, כי כאשר הקשרן לא עליי – יש לכולם סיבה לכעוס. כי לא לקחתי אותו איתי, והם לא יכלו לקשור אותי איתו.

לקשרן הנוכחי שלי יש יתרון אחד (פרט לקטע של המישושים) – עניין השיחה עם אנשים אחרים הוא משני בו. מן פונקציה מובנת נוספת, שאינה חשובה מאוד. אפשר להתקשר – אבל לא חובה. הוא בעצם מחשב כיס ממש – ואפשר לעדכן הכל ממנו, ולהשתעשע כאשר משעמם. כאשר חסר מידע (והאינטרנט העל-חוטי רחום וחנון) אפשר לשלוף כל מידע בין רגע, כל עוד הוא באינטרנט. הקשרנים של היום נוחים במובן הזה. אבל הם עדיין מסתכלים עלינו, ומתכוונים להשתלט.

הם פשוט עושים את זה באופן כיפי יותר.

ואנחנו נקשרים בכיף.