סורבה פירות יער (בערך) הכי קל בעולם

למה בערך?
כי בכל רגע יכול לבוא הנה גאון תורן ולטעון בפניי שסורבה פירות היער שלו הכי קל בעולם.
ופרט לכך, אני מכיר שיטה להכנת סורבה פסיפלורה שהיא כל כך קלה שדורשת מקפיא פועל בלבד, ולכן פתאום הכי קל זה לא רלוונטי.

אני שייך לעדה הרוסית. אי לכך, המשפחה שלי מכירה כמה אנשים בשכונה (מה שגרם לתופעת לוואי של יותר מידי בגדים אצלי. אל תשאלו כמה חזיות קיבלתי מ"דודות".) ובזמנים עברו אפילו סוג של קנינו את פירות היער שלנו בשוק השחור, מדילרים מומחים. ברצינות. שלחו אותי לבית של מכרה עם כסף מזומן, ויצאתי עם שקית שחורה מלאה בפירות יער בזיל הזול. ועוד אמרו לי לא לספר מאיפה פירות היער מגיעים. אמרתי לכם, השוק השחור. הדודה הדילרית (היא לא באמת דודה שלי) אגב, יחד עם אמא שלי ועוד כמה דודות של הפעוטון הרוסי (שכבר גדל כולו, והגיע לכיתה א'. אותה הכיתה!*) ארגנו חילופי ערב של הילדים, ככה שלרבות מהן יש יותר שעות חופשיות בשבוע מההרסנים הקטנים.

על כל פנים, כל ההקדמה הארוכה הזו הייתה כדי להבהיר שהיו תקופות בבית שלי שבהן פירות יער קפואים היו בכמויות הגדולות הנדרשות למתכון – ויותר, ולהצדיק את קיום המתכון הנהנתני והתל-אביבי בעליל. ביחוד כי אני לא גר בתל אביב, ולמעשה הרבה מאוד זמן פחדתי ממנה ולא אהבתי אותה. רק בצבא השלמתי עם זה שיש אנשים שאוהבים אותה, אחרי שאחד הקצינים סיפר לי מור"קי קניית דירות מימי סבא שלו. עכשיו אני בעיקר סתם לא מחבב אותה, בעיקר כי היא סוג של חו"ל מבחינתי. כי באוטובוס לוקח להגיע אליה שעה וחצי. במכונית 20 דקות (כאשר אין פקקים). זה לא שאני גר בחור. זה שתל אביב היא חור.

ציודים נחוצים:

• מעבד מזון עם להב מתכת
• כוס (לא חובה, אפשר להשתמש ביד) למרות מה שנדמה לכם, הכוונה היא לכוס ששותים ממנה
• קערת הגשה
• כפית מתכת ארוכת ידית

מרכיבים חשובים:

• פירות יער קפואים קטנים מסוגים שונים, כל מיני סוגים של גרגרירים, שלמרבה הצער, אני תמיד מתבלבל בשמות שלהם בעברית. נראה לי פטל, דובדבנים, והגרגירים השחורים האלו (שחוריות?!), חמוציות, אוכמניות (היה ראוי לקרוא להן כחוליות. אופס, זה ארכיבקטריה.) וכו.
• שביעית הכוס מים (אפשר גם קצת חלסטרה. אה, חלב סויה.) אפשר קצת יותר.

מרכיבים לא חשובים:

• ממתיק נוזלי מהסוג החביב עליכם (דבש, סילאן, מייפל)
• דובדבן או פטל שאותם תשמרו בצד

בוגה בוגה! (תצא מנה אחת. מה לעשות, אני מבשל לעצמי בדרך כלל.)

1. שמים כמה חופנים (שזה אי שם בין 2 ל4) או בערך כוס-כוס וחצי של פירות היער.
2. מפעילים את מעבד המזון
3. אם קשה לו, עוזרים לו עם קצת מים או חלסטרה ומפעילים עד למרקם של סורבה
4. טועמים ומוסיפים מתוק.
5. מפעילים עוד קצת
6. טועמים.
7. מעבירים לקערת הגשה (כאן כפית ארוכת ידית תשרתינו היטב) ומסדרים יפה, ושמים דובדבן למעלה.

(שאר התמונות היו טובות זווית, אבל התברר שכולן יצאו עם פוקוס דפוק. וכן, סידרתי אותה יפה עם הכפית.)

מן הסתם, אפשר לאכול הישר ממעבד המזון, אבל אנחנו לא רוצים להסתכן בחתכים או בזה שהלב של מעבד המזון שוב יתן לנו בומבה באף. קרה לי – ובגלל שמדובר בחלק הפלסטי שלו, לא קרה דבר. סבתא שלי הייתה מוסיפה שלא כדאי לשכוח לשטוף כלים.

בונוס מכושף! סורבה פסיפלורה באמת הכי קל בעולם!

הסיבה לכך שיש לי חשיפה לפסיפלורה היא כי גם קיבלתי כמה ליום ההולדת, אז נחשפתי למתכון פלא זה, וגם כי לבן הזוג שלי יש שיחי פסיפלורה סביב הבית. והוא אפילו לא אוהב פסיפלורה.

והרי הכישוף לפניכם: תוקעים פסיפלורות במקפיא, שוכחים מהן ללילה לפחות, וכאשר נזכרים ומתחשק משהו קריר מוציאים פסיפלורה, חותכים לחצי (זה חשוב) ונהנים. החלק הקשה זה החיתוך, אז הצטיידו בסכין חד והרבה זהירות. אה כן, צריך גם כפית מתכת.

_____________________________________________________________________________

* הסיבה לכך שכל הילדים הרוסים שהלכו לכיתה א' הם באותה כיתה עדיין נתונה לספקולציות, למרות שלא כל הילדים הרוסים שייכים לפעוטון הרוסי. אחת הטענות היא בגלל שהמורה של הכיתה השניה באמת ובתמים שונאת את העדה הרוסית והצליחה לסדר לא לקבל את הילדים האלו. כאשר אחותי הקטנה הגדולה למדה אצלה, היא אסרה על הילדים לדבר רוסית בהפסקות, בצרחות.