קציצות עדשים ופטריות ומשקה בוקר בטעם פירות יער

לפעמים קורים דברים שלא התכוונתי שיקרו. לפעמים אני טועה. טועה באופנים איומים ונוראים, במקום זה או אחר. או פוגע באנשים שאני אוהב. אני לא חושב שמישהו רוצה לפגוע באמת באנשים שיקרים לו. אבל לפעמים אנחנו מפסיקים לשאול את עצמנו – "מה אנחנו עושים?", "למה אנחנו עושים את זה?", "מה אני רוצה, ולמה אני מנסה לגרום נוחות לאחרים, כי לי לא נעים אבל נראה לי שלהם זה יעשה טוב כרגע?" ואפילו "האם המילים בהם אני משתמש הם באמת במשמעות שאני חושב שהם?"

אנשים כועסים עלי, אני כועס עליהם, ואז, מתוך חרדות הלילה הרגילות שלי, מכורבל בחיבוק של אהוב אני מתחיל לחקור ולעבוד על מה שקורה. כפי שאני לכאורה קורא בכפות ידיהם של בני אדם, ולמעשה הופך את נשמתי לראי לנשמתם – כך אני בונה ומציב ראי מול עצמי. ולפעמים מה שאני רואה הוא מפלצת. לא בהכרח מפלצת מרושעת, כפי שנוטים לחשוב על מפלצות. יותר מפלצת חמדנית ויהירה, כזו שעשויה לרמוס לא בגלל שנאה אלא בגלל שאינה רואה את הקרקע מתחתיה, ולא שמה לב מה מעשיה יביאו. במידה מסויימת, נראה לי שרוב המפלצות הן כאלו.

כאשר אני מביט במראה וזה מה שאני רואה, קשה לי לא לשנוא את עצמי. אף אחד לא אוהב מפלצות. אפילו אם כל מה שהן רוצות זה אהבה מאחרים. אבל אני מנסה להתאפק מלעשות זאת. לאחרונה ציירתי את הפגיעה שרציתי לפגוע בעצמי, אבל זה לא באמת עזר כנראה. הכעס שלי התנקז על מישהי אחרת, ואז על עצמי, ודפקתי אגרוף בשולחן. היד שלי כואבת עד עכשיו ולא מתפקדת טוב במיוחד.

ולמרות הכאב הזה נעמדתי להכין את הקציצות הטעימות (הפעם יצאו טובות במיוחד, כי לא אני תיבלתי), וגם נזכרתי בטעמו של משקה הבוקר שאני הולך להכין שוב, כי בקרוב שוב אפתח במסע השנתי שלי אל העיר המקוללת. העיר המקוללת על ידי עצמה, ששוניותיה והאוויר היבש שבה מצליחים להביא לי שלווה, לזמן קצר. כי שם אני יודע שהים לא תבלע אותי אל תוכה בטעות, ואוכל לשחות בנחת בזרועותיה. ואולי עם הניתוק שהעיר הזו מביאה לי, אוכל לסגור את הפצעים שאני פערתי בנפשי שלי, למלא אותם במי ים ואלמוגים ולשכוח לרגע את האהבות שלי והכאב שלי, ורק להביט בזהרונים המתחבאים מתחת לאלמוג.

אז למרות הכאב ביד ערבבתי בלילה לקציצות וביום למחרת טחנתי ואפיתי אותן כדי שיהיה מה לאכול בעיר. וערב יציאתי אכין גם משקה בוקר שכזה, כדי שאוכל לשתות אותו בהנאה, מתוך בקבוקי סירופ מייפל ישנים, בדרך הארוכה ארוכה אליה.

 

קציצות לדי, קציצות עדשים מונבטות ופטריות – מתכון על בסיס קציצות הבודהא.
(22 קציצות, כולל קציצת הכיול, 86 נקודות סה"כ, 4 נקודות לקציצה)

המתכון המכושף הזה הוא כולו קומדיה של טעויות. כאשר קראתי את המתכון לקציצות הבודהא לראשונה, שנפוץ בכל מקום ברשת, לא זכרתי את ריבוי המרכיבים והחומרים. הדבר המיוחד היחיד שזכרתי שצריך היה סלרי, אלא שבזכרוני הסלרי הפך לכרשה. ומה לגבי זרעי הפשתן ונבט החיטה ושאר המרכיבים המיוחדים? אלו היו מרכיבים שלא שמעתי עליהם אז, ולא ידעתי שקיימים שכמותם. ורק כאשר פתחתי את המתכון להכנה הראשונה חשכו עייניי לכל המרכיבים האקזוטיים. אבל הייתה לי עצה טובה ולכן הצלחתי להציל את כבודי ולהכין מתכון קצת אחר ושונה, ועדין יותר בטעמו. ומאז אני דבק לחלוטין. לאור העובדה שאצלנו היו כמה שעברו להשתמש בשיטת הנקודות אני מציין אותן כאן כדי שלא ישבו ויחשבו כמה זה כל דבר (בעיקר כי פשוט הם התיישבו עם המתכון וחשבו. אין לי כוח או רצון לחשב לפי שיטה שאינני מוצא כשימושית). את החיתוכים אפשר להשאיר גדולים וגסים – גם כך הכל נטחן אח"כ.

מרכיבי הכישוף:
2 כוסות עדשים מונבטות או כאלו שהושרו ללילה (למעשה הכמות מבחינתי היא לא קבועה, אני פשוט משרה 2 כוסות, או מנביט מלא ושם מה שנשאר – בערך 2 כוסות למשל – בבלילה)
2 בצלים קצוצים
כרישה קצוצה
סלסלת פטריות שמפניון, אך ניתן להשתמש בכל פטריה שיש בבית, אולי חוץ מהטינאה פדיס שיש לך, כמובן.
כוס וחצי אגוזי מלך קצוצים (השיטה הנכונה לקציצת האגוזים היא להכניס לשקית ולהוציא עליהם את העצבים עם כל חפץ קהה שנפל לידייך)
200 גר' רסק עגבניות
10 שיני שום
חופן עשבי תיבול טריים ע"פ העדפה אישית (צרור של פרחים ועלים של בזיליקום למשל)
4 כפות טחינה גולמית (מומלץ מלאה) מעורבבת ב4 כפות מים
6 כפות שמן זית – 3 לטיגון, 3 להוספה לאחר מכן.
1 כף מיץ לימון (לא מיץ לימון משומר. אין שום סיבה להשתמש בשומר כדי להכין מיץ לימון)
כפית מלח ופלפל
2 כפות רוטב סויה מהסוג המרוכז (או 4 מהסוג הדליל)
¾ כוס קוואקר – לערבב במים לקבלת עיסה עיסתית. (כמו עיסת נייר)

ציודים מכושפים נדרשים:
1 סיר גדול
כיריים
קרש חיתוך
סכין חד וטוב
כף עץ
מאזניים (מומלץ, אך לא חובה)
מספר כפות, כפיות, כוסות וקערות למדידה והכנת חומרים לפני הכנסה לבלילה.
מטחנת בשר (עדיף) או מעבד מזון
קערת מתכת גדולה
תנור מחומם ל180 מעלות צלסיוס (463.5 מעלות קלווין)
תבנית אפיה גדולה
נייר אפיה
קערה עם מים

תהליך הכנת הכישוף:
בתוך הסיר הגדול מטגנים או מאדים (אני אף פעם לא בטוח במונח בעברית בנושא…) עם 3 כפות שמן זית את הבצל, הכרישה והפטריות עד שהכל מתרכך היטב. מוסיפים את כל שאר המרכיבים ומערבבים. אפשר לערבב הכל בסוף, אך לדעתי עדיף לערבב בשלבים. על הבלילה להיות טעימה יחסית לכשעצמה. עכשיו אפשר להניח אותה ללילה במקרר, אם ברצוננו לפצל את ההכנה או פשוט לגשת לשלב הבא:

מפעילים את מטחנת הבשר על מהירות בינונית גבוהה, מציבים מתחת קערת מתכת גדולה ומתחילים להוסיף פנימה את הבלילה. אם משתמשים במעבד מזון אז יתכן ויהיה צורך להפעיל אותו כמה פעמים – אבל יש לשים לב לא לטחון את הבלילה יותר מידי. שברי עדשים צריכים להראות.

לוקחים בערך חופן מהעיסה ומעבירים בידיים רטובות מיד ליד עד שנוצרת קציצה יציבה מספיק ומטגנים קציצת כיול. טועמים ובודקים אם יש צורך לשנות את התיבול.

אחרי התיקון פורשים נייר אפיה על תבנית גדולה, ומכינים קציצות ככל שיש מקום בתבנית באותה השיטה. ניתן להשתמש ברינגים ושמינגים למיניהם, אבל לטעמי על קציצה להיות שמנמנה, ביתית וחמודה. כדאי בין הכנת קציצה לשתיים להרטיב את הידיים במים כדי להקל על המלאכה.

אופים לכ25 דקות ב180 מעלות. אפשר להפוך באמצע האפיה, אבל בהחלט לא חובה.

מוציאים את התבנית מהתנור, ומחכים שהקציצות תתקררנה. לאחר מכן אפשר להכניס לקופסא ולהקפיא, אבל הכי כדאי לאכול עם רוטב טעים כלשהו. הקציצות נשמרות היטב לנצח במקפיא (לפני מספר חודשים מצאתי קציצת בודהא מקורית במקפיא שהייתה לפחות בת שנה וחצי. הייתה מעולה וטעימה!)

צילום: לנה
מדובר באחת הקציצות הראשונות שהכנתי, כי לא טרחתי לצלם שוב.

 

משקה בוקר ממש לא דיאטטי – בטעם פירות יער

אחד הדברים אליהם התחלתי להתגעגע עם הפסקת מוצרי החלב היה משקה הבוקר. משקה הבוקר הוא לא דבר שהייתי נוהג לצרוך לעיתים קרובות, או בכלל, אבל במהלך טיולים שונים הוא שימש כארוחת בוקר טעימה ונעימה. אך לאחר שהתחלתי להקדיש מחשבה לנושא, ובזכות ההכירות שהכירו לי עם מי/נוזל/קרם הקוקוס ידעתי שמצאתי את המועמד המושלם (והמשמין) להחליף את משקה הבוקר. אם אתן בכל זאת בקטע של חלב, או יש בידכן להשיג גרסה טבעונית– נראה לי יוגורט (טבעוני או לא) יתאים לא פחות.
את משקה הבוקר אפשר להכין בכל טעם שאתן אוהבות. אני הכנתי הפעם בטעם פירות יער, אך העניין לחלוטין נתון לבחירה חופשית. ובמתכון הנוכחי, לשם שינוי, יהיו גם המון המון תמונות.

מרכיבי הכישוף:
חצי פחית קרם/מי קוקוס – מהסוג הסמיך יחסית. כדאי לשקשק לפני.
חצי כוס בערך של הפרי החביב עליכן
5-6 תמרים ו/או סילאן או מיפל או כל ממתיק נוזלי אחר לפי הטעם

ציודים מכושפים נדרשים:
בלנדר (אפשר להתפשר על מעבד מזון)
סכין
צנצנת
קערות וכפיות בהתאם לצורך
חיבור לחשמל

תהליך הכנת הכישוף:
מגלענים את התמרים, ומוסיפים אותם, את הקוקוס, הפירות לבלנדר.

מפעילים את הבלנדר במהירות הולכת ועולה, ומידי פעם עוצרים ומורידים עם הכפית את מה שהצטבר על הדפנות. טועמים ואם יש צורך מתקנים מתיקות. יש לשים לב שלמחרת המשקה יהיה מתוק קצת פחות.

שופכים לצנצנת, מקררים ונהנים למחרת.

תודה לריבה שאפשרה לי להשתמש במטבח שלה ולאהוב שעזר וסייע לי בהכנה וצילום.

בברכת שנה טובה לכל,
פונטיום חציעץ.